סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ריטה בהופעה: אפשר גם אחרת
 

 
 
יש להעריך את הסתגלותה של ריטה למופע בפורמט מאופק, שמתרחק מהדימוי הבימתי המוכר שלה


ללא רהבתנות

אם אתם מחפשים את השורה האחרונה כבר בראשית הרשימה, אז כן. התשובה היא חיובית. אתם יכולים ללכת, ללא היסוסים וללא חרטות. אם אתם נמנים על אוהדיה, ההמלצה מיותרת. אם אתם שייכים ל"נפגעיה", אפרופו אי שביעות רצון מ"חמצן" ומ-ONE, אתם רשאים לתת לה הזדמנות נוספת. ואם אתם חדשים בסביבה, ריטה היא עדיין סיבה מצוינת ליציאה, אחת הפרפורמריות המעולות שיש לפופ העברי להציע.
 
אחרי שעתיים של  "רמזים – המופע", אני לא יכול להישבע שריטה השתנתה. לא יודע אם זה אפשרי בכלל. אני יכול רק להבטיח שהיא עושה מאמצים מכובדים להישמע אחרת ממה שהורגלנו עד כה. וגם להגיד  שכשהיא רוצה, היא יכולה אחרת. אבל עד שנחליט אם זה שביל בריחה של תובנה אישית ומפנה מהותי של תפישה אמנותית, או עדות חותכת לכשרון המשחק שלה, מן הסתם נהיה עבדים של הזמן, בהמתנה לאלבומים הנוספים שהבטיחה להקליט בתכיפות בשנים הקרובות.
 
ריטה של "רמזים", המופע שנושא את שם אלבומה החדש והאחרון, היא זמרת שתענוג לשמוע וכיף לראות. מופע נקי, תמציתי ואפקטיבי, מעוצב בפיקחות ובתבונה, מנוהל ללא רהבתנות וראוותנות. עיצוב במה סימטרי (שלושה נגנים מכל צד שלה) ומרנין. תאורה יפהפייה עוטפת אותה מגבה, בחצי גורן, כמו היתה הבמה קורידה. לא קונסטרוקציות מורכבות וגם לא חילופי תלבושות תכופים ותמוהים. לא תאמינו, אבל ריטה צולחת את "רמזים", ללא היעלמות אסורה אחת אל מאחורי הקלעים. כשגזרתה הנערית לבושה כל העת בשחורים, פלג גופה העליון דחוק בגופיית ספגטי ורגליה נתונות במכנסי סקיני נמוכי מותן, ובמגפיים קצרים, גבוהי עקב.
 
למרות האיפוק המוצהר וההחלטה להוריד עוצמה קולית - לשיר מהגרון ולא מהסרעפת, מהלב ולא מה-הלב, עם השראה אך ללא הפנטזיה (מה שלא עשתה אפילו במופע שלה עבור פסטיבל "הפסנתר מארח") -  הקול שלה נשאר מפואר ואלוהי, עז ועצום, צלול ומעורר השתאות. היא נאמנה למוזיקה ולשירים, לא לדרמה, לרגשות וליצרים. פתאום, ללא הגניחות, התעתועים ועודף הפאתוס שהשתלטו עליה עד זרא, אפשר לשמוע אותה ולהתענג על כך מלה והברה, וגם להבין איך הצליחה הרגשנות העודפת להמאיס אותה.
 
צריך להעריך את יכולת ההתאפקות וההסתגלות של ריטה לפורמט הנוכחי, שמתרחק במודע מהדימוי הבימתי  המוכר שלה. ההתחלה בישיבה. מאופקת, עצורה, אפילו נינוחה, רגל על רגל. אך גם כשהיא יוצאת לטיול לרוחבה של הבמה, לטרוף אותה באותה תנועה חתולית-נמרית מתפנקת וחושנית, היא נאמנה לקוד האיפוק החדש. כבר לא מתאמצת להרשים, להיות גדולה מהחיים, אלא לשיר בהכי פשטות וישירות שהיא יכולה, לבחון אופקי שירה אחרים, למצות את השירים כפשוטם, לא להציג אותם. דוגמה טובה לרהביליטציה העצמית שלה, הוא הביצוע השפוי ל"שרה ברחובות", ללא "הצגה" ודרמטיזציה יתרה. וגם אם תנסה לחרוג ולפרוץ את טבעת המצור, כמו  ב"בגידה" ("לא אמצא מנוחה אפילו הלילה") הישן והטוב, ידו של עברי לידר, המעבד והמפיק המוזיקלי, נמצאת שם כדי להגן עליה, מפני גלישה למלודרמה והזדקקות לפאלאוורה. אפילו אם צריך לכלוא את זמרת האצטדיונים בכלוב זהב, כמו שהוא עושה ב"עבד של הזמן".

מזמינה לחיבוק

אם "רמזים" הוא האלבום הכי קטן שריטה הקליטה, המופע שלו הוא הכי רוק`נרול שעשתה עד כה. עם עברי לידר שלא יודע אחרת בהפקה ובעיבודים ועם שישה נגנים בראשות הגיטריסט דני ויצפלד, שכמו מחליף מצבי צבירה גופניים, בכל שיר. בקונטקסט הזה, הג`סטות שלה יותר קבילות והגיוניות, כיאה ל-GODDESS, אלילה שמודעת לכריזמה הסקסית שלה. כשהיא פורשת כפיים (וכנפיים?) לצדדים, היא לא רק רוצה אלא גם מזמינה חיבוק; כשהיא מתנהלת על שפת הבמה בהליכה מתגרה, היא לא מנסה רק לחוש בהבל הנשימה והריגוש של הקהל אלא גם מפתה לקום ולגעת (מה שלא הצליחו לעשות בONE המפואר והמרוחק). ואפשר להאמין לה כשהיא מסיימת את המופע עם “רגע פרטי” ("ואני רק רציתי לשיר"), נסערת, מרוגשת ודומעת, וגם מאושרת שיש לה על מי להישען. לא תקשורת בוגדנית, אלא קהל נאמן.
 
שליש, שבעה מ-22 השירים הראשונים במופע, לקוחים מ”רמזים”, מ”אחרי שאהב” הפותח ועד “האם היית”, ההדרן הראשון, שמילותיו המכמירות מיטיבות גם לתארו, איזה יופי, איזה קסם. שניהם, כמו שניים נוספים, הם ללחנים של רמי קליינשטיין (שניים אחרים של עברי לידר; ואחד, “גרה מול המים”, של יוסי בנאי, מבוצע, כמו בתקליט, עם צמד הבנות “שתיים”), ללמד שהמשבר בנישואין לא השפיע על זרימת היצירה. גם אם שירים אלה והנוספים ב”רמזים” שדנים בשבחי האהבה והזוגיות, נכתבו קודם הפרידה, המופע מתנהל לאורה, והשירים, כולל מוקדמים כ”ימי התום”, “אהבה גדולה”, “תפתח חלון” ו”בוא”, נטענים במשמעות כפולה ומרתקת.
 
“חמצן", אלבומה הקודם (מ-2003), כלל לא מיוצג במופע. לעומת זאת מפתיעה נוכחות של "ריטה", אלבום הבכורה שלה מ-1986 - חמישה שירים! אם תרצו, זו דוגמה מצוינת לסיכול הממוקד של המלודרמטיות. כל אמן (ולא חסרות דוגמאות של העת האחרונות, ממאיר בנאי ועד רמי פורטיס, להבדיל) היה עושה חגיגה ומטעמים מאלבום שמלאו לו עשרים שנה. ודווקא ריטה, הדיווה, לא עושה עניין מההידרשות לשירים ההם והשימוש בלהיטים כ"שיר אהובת הספן", "שביל הבריחה", "עבד של הזמן", "בגידה" ואפילו "לבכות" הנשכח. הם משולבים בטבעית וללא טקסיות עודפת. ללמד שאפשר גם אחרת. 
 
ריטה. "רמזים". אולם נגה, יפו. 24 בינואר 2007


למועדי מופעים >

27/01/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. הופעה מצויינת- כמה רגעים של כיף!!!
שלומית , חיפה (20/06/2008)
4. הייתי בנס ציונה, כמה יפה!
שרון , רמלה (24/02/2008)
3. מופע חם מרגש ואיכותי
גיל , חיפה (05/02/2008)
2. מופע מרגש עד בכי
אפרת , מרכז (04/02/2008)
1. מופע מרגש ומקסים- מומלץ בחום !!!
ויקי , מרכז (27/01/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע