סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: על קיפוד הזהב 5
 

 
 
לקראת פרס תיאטרון הפרינג' 2009 עמוס אורן, חבר בצוות השופטים, חולק עימנו את משנתו


עני וחתרני
 
בהגדרתו, המוסכמת כנראה על ידי העוסקים בו, תיאטרון הפרינג' הוא תיאטרון אלטרנטיבי, חדשני, לעתים חתרני ובועט, שאינו משתייך לזרם המרכזי, הממסדי-קונבנציונלי של התיאטרון. הפעילים המרכזיים בו בארץ הם קבוצות תיאטרון ומרכזי תרבות שבחרו ליצור ולהופיע מחוץ למסגרת המקובלת, ולימים התאגדו בעמותה במטרה משותפת לקידום העניינים שלהם. אחת מדרכי הפעולה שלהם היא פרס "קיפוד הזהב", המוענק מדי שנה (והשנה בפעם החמישית) להפקות, היוצרים, המעצבים והשחקנים המצטיינים באותה תקופה.
 
בהגדרתו המצמצמת, הלא תיאטרונית, פרינג' הוא שוליים, מה שמחוץ למרכז ובמרחק ממנו. לכאורה, פריפריה. אלא שהכל יחסי. וגם לפרינג' (התיאטרוני) יש מרכז, תל-אביב. ובעמותת "קיפוד הזהב" חברים מנהלי תיאטרוני הפרינג' של תל-אביב, מקסימום יפו - הסמטה, התיאטרון הערבי-עברי, תיאטרון נוצר, תיאטרון קרוב, תמונע וצוותא.
 
כאמור, פרס "קיפוד הזהב" 2009 ליוצרים ולאמנים בפרינג' הישראלי יחולק השנה בפעם החמישית, בטקס שיתקיים בתיאטרון תמונע בתל-אביב, ביום שישי, 7 במאי. המעמד נועד לסכם את שנת הפעילות החולפת בתיאטרון האלטרנטיבי, ולשם כך צוות שופטים, שהחתום מעלה נמנה עליו, צפה במהלך עשרת החודשים האחרונים ביותר מ-30 הצגות והפקות שהודיעו מראש על כוונתן להתמודד על 13 קטגוריות הפרס.
 
בניגוד לפרס התיאטרון הישראלי, שאירח בעבר את תיאטרון הפרינג' במסגרתו, אך קימץ עד למאוד במתן פרסים (והכרה) להצגותיו, ובו - לפחות עד שנה זו - היה מפתח ברור לפיו נקבעו המועמדים לפרסים, הרושם הוא שבפרינג' כמעט כל הצגה שראתה במה במהלך השנה החולפת הייתה מועמדת, ללא קשר לזהות התיאטרון המפיק אותה, גודלו או מעמדו, וגם ללא קשר לאיכותה. להמחשה, מחצית מן ההצגות הן בהפקת תיאטרון תמונע (ללא ספק הלב הפועם של עשיית הפרינג' בישראל), או שהתארחו על בימתו; המחצית השניה כללה את הפקות המרכזים האחרים, ושל תיאטרונים קטנים יותר כמו הנגב, מלינקי והולגאב האתיופי.
 
הסיבה שלצוות השופטים נדרש זמן כה רב כדי לצפות במספר הצגות מועט יחסית, נובעת מכך שהפרינג' הוא תיאטרון עני - לא רק במשאבים (כספיים בעיקר; משאבי אנוש לא חסרים), אלא גם בתאריכים. הפקות בזירת הפרינג' מועלות פעם, מקסימום פעמיים, בחודש. וגם אז מעטים המקרים בהם האולם (ברשימה לעיל) מלא.
 
זו בלבד הנמקה מרכזית לקיום פרס נבדל לתיאטרון הפרינג' - כדי לקדם את המודעות, להעלות על נס, להעריך וגם לכבד בפרס שנתי את היוצרים והעוסקים בו. להתפרנס בלתי אפשרי בפרינג' (גם אולם מלא ספק אם יכסה את הוצאות התפעול ושכר הולם למשתתפים), לפחות לחגוג אותו פעם בשנה. אולי שוליים, אבל לעוסקים בו הוא עולם ומלואו, מהות האמנות ומרכז היקום.
 
פרינג' הוא רוח
 
וכיוון שטקס חלוקת פרסים לפרינג' לא יכול להיערך במשכן לאמנויות הבמה או באולם תיאטרון "רגיל" (אולי ביום מן הימים), אלא באחד מאולמותיו הקטנים, טוב עשתה עמותת "קיפוד הזהב" כשהציבה את האירוע בסיומם, ואולי גם בשיאם, של אירועי "לילה פרינג'", חגיגת פרינג' של שישה לילות (6-1 במאי) בשבוע שלפני הטקס, שבהם תתאפשר היחשפות להפקות מקוריות בבכורה, לחזרות כלליות פתוחות ולאירועים נוספים במחירים סמליים.
 
בואו נשוב לרגע למשמעות ההגדרה. דומני שהצגת הפרינג' המוצלחת ביותר של העשור האחרון היא "המלט" בהפקת הקאמרי. היא בפירוש עונה להגדרות של אלטרנטיבה, חתרנות, חדשנות ופורעת הסדר הקיים. אבל רק תיאטרון מבוסס, שלא להגיד עשיר, יכול להעמיד הצגה לא קונבנציונלית כה מרהיבה, מלוטשת ומתקדמת במרכיביה.
 
הניסיון לדמיין הפקה דומה, של אותו מחזה, בתיאטרון פרינג', אינו מופרך. הוא בהחלט אפשרי. אבל הוא יהיה רק הטיוטה, הסקיצה דלת התקציב, של הדבר האמיתי. יותר מדי פרמטרים בו יהיו מסומנים בלבד ויידרשו הכרה, הסכמות והבנות, לגבי הגבולות שבין במה לאולם, בין שחקנים לקהל, בין פוטנציאל למימושו, בין משאבים ליכולות טכניות. מה שבדרך כלל מזומן לצופים בהצגות פרינג' שוטפות.
 
אם כך, פרינג' הוא לא חומר. הוא רוח. רוח של יצירה, חתירה להבעה אמנותית אחרת, אולי מרד באמירה הקונבנציונלית. והאמת היא שיותר קל לשרטט ולתאר תיאטרון אחר, כלומר ממסדי, מאשר את הפרינג', שהגדרותיו כוללניות, אמורפיות ומאפשרות מנעד גדול יותר של פעילות וביטוי. הרעיון הוא שהוא ימציא את עצמו מחדש, יגדיר את עצמו בכל הפקה, וינסח את גבולות הז'אנר, אם בכלל. טבעי לכן, שהקסם בו הוא עניין של הרגשה. לא תמיד ניתן לביאור, להסבר ולפרשנות.
 
במילים אחרות: אם נמאס לכם מהתיאטרון הרגיל, הסטנדרטי, המיסיונרי בתנוחות הפרונטליות שלו; אם נדמה לכם שאתם רואים כל הזמן את אותם שחקנים, אותם מחזות, אותן שיטות עבודה, הצגה או טיפול בחומר, גיחה לזירת הפרינג' יכולה להיות פתרון מצוין לשבירת השגרה המונוטונית והמשעממת, או לפחות הפוגה או פסק זמן מצפייה בתיאטרון מקובע וסינתטי. וזה גם קצר יותר, זול יותר וקל יותר למצוא חנייה.
 
פרינג' הוא דרך חיים
 
הבגדים, אומרים, עושים את האדם. האמצעים, אפשר להגיד, עושים את התיאטרון. ובכל זאת, בשביל אותם רגעים של התרוממות רוח וגילויי יצירה, של אמירה ייחודית ואחרת, של טיפול שונה בחומר, של שפה חדשה, כשרון משחק חדש ודרכי הבעה מפתיעות, שווה לסבול את התנאים הלא נוחים במרבית האולמות לעיל. והצגות כמו "אורפיאוס במטרו", "בתולים", "בין הספירות" ,"ביאטריצ'ה", "המסע אל פנים החדר", "אבסינט", "הבית של מתוקו" וגם "מייקל", "הביתה" ו"חלום ליל קיץ" - סיפקו רגעים כאלה. אם כי, האמת חייבת להיאמר, בין ההצגות שראיתי בתוקף תפקידי, לא מעט (כולל ברשימה לעיל) היו קונבנציונליות בתכלית, שקל היה לדמיין אותן בתיאטרון ממסדי נתמך.
 
אפשר להבין. רק לבודדים באמת פרינג' הוא דרך חיים, אמנות וקיום. אם במודעות ובהתמסרות טוטליים, אם בלית ברירה שנובעת מאי מציאת תעסוקה בתיאטרון הממסדי. גם אם לא יודו בכך, מרביתם רואים בפרינג' תחנה בדרך. שלב ביניים, ספק כור היתוך, ספק מכינה לחיים, לקראת הדבר הבא, שהוא כמעט תמיד השתלבות בתיאטרונים הגדולים. מן הסתם, פרנסה. אם כי יש לא מעט יוצרים, שחקנים ומעצבים מוכרים, מהצד הממסדי של המפה, שעוסקים בפרינג', אם כהשלמת הכנסה, אם כריגוש, כאתגר וכחיפוש דרכים יצירתיות אחרות, ואם למילוי מצברים ולחידוש הרעב.
 
שלוש מ-13 קטגוריות שיפוט ב"קיפוד הזהב" היו ונשארו, גם אחרי פגישות הסיכום והדיון המרתוניות, בעייתיות ובלתי פתורות: מבצע, שניתן לפרפורמר שאינו שחקן, ויכול להיות מוזיקאי, רקדן, פנטומימאי, אקרובט או משהו אחר שמופיע במשולב עם קבוצת התיאטרון על הבמה (וכאלה היו לנו מעט מאוד השנה); עבודה קבוצתית, שאמורה להעלות על נס את שיתוף הפעולה בין היוצרים והמשתתפים בהצגה, אך לא ברור איך אפשר לשפוט אותה; ושפת במה, שנועדה להדגיש חדשנות בדרכי ההבעה, וגם היא בעייתית. שתי הקטגוריות האחרונות "מסתכסכות" לטעמי עם עבודת הבימוי, ולמרות שהן חשובות (מאוד!) לגופים היוצרים והמפיקים, אני לא השתכנעתי בנחיצותן.
 
*
 
האם זה רק מקרה שבשבוע של חגיגת הפרינג', צוותא, אחד ממרכזיו, מפיק ומארח אירוע דומה בקווי המתאר שלו? פסטיבל עתיד התיאטרון 2010, מה שהיה בראשית דרכו פסטיבל small במה, מרתון הפקות בכורה של בוגרי בתי ספר למשחק בישראל. או שזה חוסר תיאום משווע בליבה של זירת הפרינג'?
 
בכל מקרה, גם הוא מתקיים בפעם החמישית, ב-5-2 במאי. לפחות כאן המטרה המוצהרת אינה אמנותית דווקא, אלא תעסוקתית. מעין כוכב נולד של התיאטרון, במה להגשמת חלומות, והמשתתפים בו - בעיקר שחקנים שטרם נקטפו על ידי הסקאוטים של התיאטרונים המובילים, אך גם יוצרים ואנשי מקצוע נדרשים אחרים - יציגו את כישוריהם ויכולותיהם בפני יוצרים, במאים, סוכנים ומפיקים מהתיאטרון והבידור, כמו גם בפני הקהל הרחב, מתוך תקווה להיות הדור הבא של התיאטרון הישראלי.
 
בכל מקרה, עשרה בתי ספר למשחק בארץ יעלו 13 הצגות, והשחקנים המצטיינים בהן (לדעת צוות שופטים) גם יזכו בפרס כספי, של 5,000 שקל. גם זה סוג של עתיד.

פרס קיפוד הזהב 2009 יחולק ביום שישי, 7 במאי 2010, בתיאטרון תמונע בתל-אביב.



25/04/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. זהו בדיוק ש...
פרינג`אי , (09/05/2010)
2. אז ככה...
shay , קריות (28/04/2010)
1. רנה ירושלמי
רמי , יקנעם (28/04/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע