סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: ענת זכריה בסופו של דבר, זה אני
 

 
 
השנתיים האלה של הקורונה, כשהיינו המון ביחד בבית, שמו את המערכת הזוגית שלי תחת זרקור ואולי זה גם הגיל והילדה שלנו שגדלה ופינתה עוד מרחב. כל זה שינה את הצבע של הזוגיות, ואז ההתבוננות על זה והדרישות והציפיות מזה פשוט העלו הכל."
הכוריאוגרפית דפי אלטבב מעלה בפסטיבל תל אביב דאנס את היצירה המסקרנת "It all comes down to me". שיחה על אתגרי הזוגיות, מקורות השראה, הוויתור על הבמה ודליה רביקוביץ'


הרקדנית והכוריאוגרפית דפי אלטבב תעלה בבכורה במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס את יצירתה "It all comes down to me" (בסופו של דבר, זה אני), עם הרקדנים יענקל'ה פילצר וניצן משה. בהמשך ליצירתה האחרונה "תכף נעשה המון אהבה" שעלתה באוגוסט 2019, בה מדברים הרקדנים על החיים האישיים שלהם ועל היצירה בו זמנית, כך גם בעבודה החדשה, החיים האישיים והיצירה מתערבבים לאחד.
 
אלטבב, 46, נולדה וגדלה ברמת גן. בילדותה למדה בלט ובנעוריה רקדה בלהקת פולקלור. בתום שירותה הצבאי השלימה תואר במחול במכללת סמינר הקיבוצים, ולמדה בין היתר אצל יסמין גודר, ניב שיינפלד, איריס ארז ורונית זיו. ב-2007 הציגה את יצירתה "לגרד את הקצוות", שקטפה את פרס היצירה הטובה ביותר בפסטיבל הפורטוגלי "Quinzena de Danca de Almada". 
 
 


It all comes down to me (בסופו של דבר, זה אני), צילום: ניני משה


"כל החיים התעסקתי בזוגיות"
 
מה הייתה ההשראה לעבודה החדשה?
 
"מעל עשר שנים אני חוקרת ביצירות שלי את מערכת היחסים הזוגית, מנסה להבין איך היא מתקיימת, איך משפיעות עליה השנים ומה המפתח להצלחה שלה. וזה לא משנה אם יש בעבודה שמונה או ארבעה רקדנים, אני תמיד יוצרת דואטים זוגיים, גם בלי לשים לב. גם ב'תכף נעשה המון אהבה' שהייתה דואט בין שני גברים, עדיין נכנסו תכנים שיש בכל מערכת יחסים".
 
הנושא הזה עניין אותך גם כשלא היית במערכת יחסים זוגית?
 
"גם לפני שנכנסתי לזוגיות הנוכחית שלי, שהיא הארוכה והמשמעותית ביותר, נדמה לי שכל החיים התעסקתי בזה. אם זה המחשבות שגדלתי איתן על איך זה צריך להיראות ואם זו השפעת הקולנוע והטלוויזיה על אותן מחשבות לעומת היכולת שלי לזקק את מה שאני רוצה וצריכה".
 
הקורונה השפיעה על היצירה שלך?
 
"אני משערת שהשנתיים האלה של הקורונה, כשהיינו כל כך הרבה ביחד בתוך הבית, שמו את המערכת הזוגית שלי תחת זרקור ואולי זה גם הגיל והילדה שלנו סופיה שגדלה ופינתה עוד מרחב. כל הדברים האלה שינו את הצבע של הזוגיות ואז ההתבוננות על זה והדרישות בתוך זה והציפיות מזה פשוט העלו הכל.
 
"אני תמיד מתחילה עבודות מתוך מה שחי בי הכי הרבה, שאני שמחה ממנו ומוטרדת ממנו. אני חופרת, חוקרת ומטפלת - ולא משנה אם זה השנה הראשונה או עשר שנים לזוגיות, זה הדבר שהכי נוכח בחיי ואותו אני מבקשת להביא לסטודיו, ושם אני אחפש על מה זה באמת". 



It all comes down to me (בסופו של דבר, זה אני), צילום: ניני משה

ההשתקפות הכי ביקורתית
 
 
את נכנסת לסטודיו בתחילת התהליך עם שאלה?
 
"אני נכנסת עם הצפה ומזכירה לעצמי לכל אורך התהליך שהרעיון עוד לא התגלה. העבודה הנוכחית התעסקה בהתחלה בכלל בנפילות ומהר מאוד הבנתי שזה לא הנושא. אולי זה חלק ממערכת זוגית לחשוב מי נמצא שם כשאחד נופל, אבל זה לא הנושא וצריך לתת זמן לציור להתגלות. אני באה עם שיח פנימי שאותו אני חושפת לרקדנים, שיח שהוא לא משהו רהוט ושלם אלא יותר פיסות-פיסות של דף קרוע. דרך שיחות וניסיונות נעשה ניסיון ההדבקה של הפיסות לא רק ברמת המשמעות אלא גם בחקירה הפיזית".
 
באיזה רגע הרגשת שהעבודה מתגלה לך?
 
"אחרי שלושה חודשים שעבדנו על נפילות הבנתי שמשהו לא יושב לי נכון בתוך המחשבות והגוף. רק בסוף התהליך משהו התבהר והחלקים נפלו פתאום למקום הנכון - ואני יכולה להגיד שמכל העבודה על נפילות נותר משפט תנועתי אחד. בגדול למרות שלהשאיר את השאלה תלויה גורם לי לחוסר שקט אני יודעת שיש ערך חשוב בחוסר בהירות אם רוצים שמשהו יתגלה. אם אני אגיע עם התשובה אז ככל הנראה יש סיכוי שאמחזר את עצמי".
 
אז מה השתנה מהעבודה הקודמת שגם עסקה בזוגיות?
 
"קודם כל יש כאן רקדנית שעוד לא יצא לי לעבוד איתה, יש זוג שאף פעם לא רקד ביחד, וגם אני אחרת. אני מרגישה שאני טעונה מהשנתיים האלה בדברים אחרים, בתכנים רגשיים נוספים שלא היו שם. אני אמנם עדיין מתעסקת במרחב של מערכת יחסים אבל אני מסתכלת עליה הפעם מהתפקיד של היחיד בתוך הזוג וכיצד שני יחידים מזינים זה את זה, מתנגשים זה בזה ומחפשים מענה זה לזה.
 
"יש לנו נטייה להגיד זה הוא, זה בגללו, ורציתי להסתכל בזכוכית מגדלת על האני בתוך הזוג כשהאחר הוא המראה הכי מגדילה ומצמיחה שיש אבל גם הכי ביקורתית. זה בוודאי התאים גם לשלב שבו אני נמצאת במערכת הזוגית הפרטית שלי. כאילו שעד עכשיו היינו בתוך מכונת כביסה ולרגע התפנה איזה זמן שבו אפשר לחזור להכיר את העצמי, ולהמשיך לרצות לבחור את הביחד המרתק הזה, אבל כשההגדרה העצמית קצת יותר שלמה". 
 

It all comes down to me (בסופו של דבר, זה אני), צילום: ניני משה

קירבה לדליה רביקוביץ'

  
הדואט הקודם היה גברי, איך זה השפיע על נקודת המבט הנוכחית שלך?
 
"ב'תיכף נעשה המון אהבה' הרקדנים דיברו במהלך רוב היצירה על החיים האישיים שלהם ועל היצירה בו זמנית, וזה נתן לי בעיקר את הבטחון להשתמש בטקסט שזה כלי שעובד ושעוזר לשני רקדנים להחזיק ביחד עבודה של שעה. מה גם שלעבוד עם שני גברים איפשר לי איזה חופש ומרחק של לא להביא מאה אחוז את עצמי או להביא את עצמי במסווה, בלי שמישהו ישייך באופן מוחלט את מה שהם עושים ואומרים אלי.
 
"בעבודה הנוכחית אני סוף סוף מצליחה להגיד על עצמי כיוצרת, כמו בשם, זאת אני. אבל זאת לא רק אני זאת אני ואת והוא והם והיא. בדיאלוג עם הרקדנים היה ברור שניצן משה מגלמת הרבה דברים שהם אני. הרגשתי שיש דמיון ושהיא לא צריכה ללבוש דמות שרחוקה ממנה".
 
נדמה לי שיש לך רגישות ואהבה לטקסטים. בעבודה החדשה את מצטטת כמה שורות של דליה רביקוביץ בתוכנייה: "הדברים היפים באמת / אינם מתהלכים בחוץ / לפעמים הם קורים בחדר, / כאשר הדלתות נעולות וגם התריסים מוגפים"
 
"יש משהו בטקסט של רביקוביץ שמבטא את האוירה ואת הפנים פנים פנים של היצירה הזאת. היא מגדירה לגמרי את החלל שבו העבודה, מתקיימת מבלי שאני אצטרך ליצור את זה בעזרת אביזרים בימתיים".
 
הרבה פעמים אפשר למצוא בעבודות שלך סימון של בית, שטיח, מנורה עומדת
 
"את צודקת. אני זוכרת שלפני הרבה שנים שמעתי הרצאה של גבי אלדור שדיברה על זה שאנחנו כישראלים כל הזמן תוחמים את הבמה כי אנחנו רגילים לחיות בגבולות, וזה נכון. אני זוכרת שבקיץ2018  הוזמנתי ליצור יצירה מקורית עבור פסטיבל המחול ADF בארה"ב וקיבלתי במה עצומה שמה עשיתי איתה? תחמתי אותה עם ספסלים של כדורגל. אני הולכת לאיבוד בגודל. ואני מוכרחה להגיד שאחד הדברים שאני רוצה להתנער מהם בגדילתי כבת אדם זה מאותם אימג'ים של איך דברים צריכים להיראות". 



It all comes down to me (בסופו של דבר, זה אני), צילום: ניני משה  
 
"ניני כבר נמצא בתוך הדי.אנ.איי שלי" 
 
אם אני מסתכלת על היצירות שלך, ולמזלי יש לי ידע מוקדם, התחושה שלי היא שהמנגנון העיקרי של העבודות שלך הוא כוחות מנוגדים הפועלים מתוך אינטרסים סותרים, שמבטאים את אותה בחירה מאתגרת ומתסכלת בניסיון לשלב בין כל השאיפות השונות. ובגלל שאת תמיד מנסה לשמור על היפה, על האסתטי, זה נותן תחושה שאת תמיד מאמינה שזה יסתדר
 
"אני מאמינה שאנחנו צריכים לחיות עם ההפך הגמור שלנו כי רק ככה אנחנו גדלים. אמוציות ותחושת בטן יותר מובילות אותי מיופי. בסופו של דבר בכל עבודה שלנו יש משהו מהקודמת וכל מה שאנחנו יוצרים זאת לא עבודה חדשה אלא עבודה אחת ארוכה. תמיד המשך של הקודמת".
 
אז בן הזוג שלך, ניני משה, שגם עובד איתך ביחד, הוא ההפך הגמור שלך?
 
"ממש לא. אנחנו דומים בטירוף. את השוני אני מחפשת דווקא בבחירה של הרקדנים -גבוה-נמוך, כהה-בהיר. השוני מראש נותן לי עם מה לעבוד. ניני הוא קולנוען ובמאי והוא נותן לעבודה את הפן הדרמטורגי - מה שהתחיל כפידבק ותמיכה מבחוץ, הפך עם השנים לעבודה משותפת לכל דבר. אנחנו עושים את הדברים צעד בצעד, בסיעור מוחות מתמיד.
 
"ניני כבר נמצא בתוך הדי.אנ.איי שלי וגם הפעם כשהוא לא היה בסטודיו בגלל האינטנסיביות של החיים והגיע בשלב מאוחר יותר, עדיין יש בעבודה משהו קולנועי. מבחינתו, אפרופו זוגיות, הוא היה צריך בגלל נסיבות החיים למצוא מחדש את השותפות שלו בתוך העבודה". 
 

It all comes down to me (בסופו של דבר, זה אני), צילום: ניני משה


מגע אנושי מהפנט ואינסופי 
  
 
מה את מחפשת ברקדנים שאת בוחרת לעבוד איתם?
 
"אני מחפשת את מי שיש לו את היכולות הגופניות לעשות עם גופו כל מה שהוא רוצה בלי קשר למקום שהוא בא ממנו, והוא מספיק יצירתי לבטא את הכישורים האלו בצורה מעניינת. אני אוהבת קונטקטיסטים מנוסים, רקדנים שמצליחים לכוונן את עצמם כל פעם מחדש לשפה תנועתית של כוריאוגרף אחר, המסוגלות לצלול לתוך כל הנחייה כוריאוגרפית ולהתמסר אליה. המגע האנושי הוא מהפנט ואינסופי, וגם שפע אמוציונלי ומודעות לזה. אני אוהבת שהם עולים על הבמה והם הכי קרוב לעצמם שהם יכולים. ולכן הם מספרים את הסיפור שלהם. זו לא יכולה להיות רק אני, זה חייב להיות גם הם כדי שהם לא ייצגו דמות אבסטרקטית הם חייבים לפגוש את עצמם".
 
את יוצרת מ-2005, מה הופך כוריאוגרף לכוריאוגרף טוב? 
 
"כוריאוגרף טוב הוא כוריאוגרף שפתוח למגוון רחב של אמנות - שמושפע גם ממוזיקה, מצילום, מקולנוע, מספרות. כוריאוגרף טוב יודע להוביל את הרקדנים שהוא עובד איתם למקומות פוריים ויצירתיים בדיוק לצרכים ולכוונות שלו. הוא מצליח ליצור קומפוזיציה מעניינת בין אנשים בחלל ומצליח לחבר את הצופה בעזרת התנועה לרגע - אפילו בודד - של הזדהות".
 
מה השתנה בך מאז?
 
"התרככתי מאוד כבת אדם וכיוצרת. אני חושבת שהיה משהו מאוד חד ונוקשה ביצירות הראשונות שלי. מ-2010 כשפגשתי את הרקדנית אוליביה קורט מסה אני לא מלמדת את הרקדנים תנועה אלא מחפשת את אלה שירתקו אותי. ולמדתי פחות להחזיק ולסמוך, לסמוך שגם אם העבודה בסוף היא לא מאה אחוז מה שרציתי בכל תנועה ותנועה, אני אוהב את זה. והמפגשים הבלתי אמצעיים בשנתיים האחרונות עוררו בי את הרצון להופיע במקומות שהם לא במה, במקום שהכל קרוב, אישי, אנושי". 
  
 

It all comes down to me (בסופו של דבר, זה אני), צילום: ניני משה

יותר להקשיב, פחות לדבר  
 
הפסקת לרקוד ביצירות שלך. למה?
 
"רק בשנה שעברה התעורר בי שוב הרצון לחזור אל הבמה. בשנים האחרונות הייתי צריכה להכריע בין הרצון לגדול ככוריאוגרפית שמחזיקה להקה, מה שמחייב אותי לעבוד כפקידה בחלק גדול מהיום שלי כדי שהעבודה תגיע לבמה, אל מול הרצון לעבוד על הגוף שלי כדי שאני אוכל לעלות על הבמה. יצא שלימדתי השנה קבוצת נשים בינלאומית בזום ודרך זה הבנתי עד כמה התנועה מחזיקה אותי שפויה. מי צריך יותר מזה? אין תחליף לתנועה. ויש לי גם את הגיבוי של ניני שתמיד מזכיר לי שיש איזשהו ייחוד ואותנטיות כאשר היוצר רוקד את שפתו שאף רקדן, משוכלל ככל שיהיה, לא מחזיק בה".
 
מי או מה משפיע עליך?
 
"גינון. להנביט גרעינים של דלעת שאכלנו, לדאוג להשקות יום יום. כל הזמן החיים עושים לי רפרנס ליצירה וגם הפוך. אני קצת כמו ספוג אז השפעה זה יכול להיות כל דבר שקורה".
 
מה המחול לימד אותך שלא יכול ללמוד באופן אחר?
 
"את היכולת להתבונן ולהגיב עם קצת פחות מילים. להקשיב. אני מאמינה שרק אז יקרו דברים חדשים מול הבת שלך, ההורים, הבן זוג שלך".
 
אם היית מעלה מחול שעוסק בסיפור חייך, מה הייתה תמונת הפתיחה?
 
"שאלה קשה. הייתי מציבה שרשרת התרחשויות קטנות שרוחשות בו זמנית, ומביאות לידי ביטוי את המילה שינוי".

 

יום שני, 8 באוגוסט בשעה 21:00, סטודיו זהבה וז'אק במרכז סוזן דלל. להזמנת כרטיסים


למועדי מופעים >

31/07/2022   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע