סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: ארבע בבכורה
 

 
 
ארבעה אלבומי בכורה של ארבע יוצרות: אביגיל כהן, מיקה שדה, תמי ענבר וגלית עסיס


אביגיל כהן - עכשיו אני מבינה
התו השמיני
 
"עכשיו אני מבינה", אלבום הבכורה של אביגיל כהן, הוא הפתעה נעימה, אפילו נעימה מאוד. כהן הוא קול חדש, נעים ואחר, נושא משב רוח מרענן ויכולת פרשנית מגוונת. מזכירה בצבע קולה את איה כורם ובחיוניות שלה יש בה זורם קורט קרן פלסי, אבל בעיקר היא מצטיירת כטורי איימוס שלנו. מוזיקאית גמישה בהבעה ובהצגה, זורמת עם מצבי רוח, אווירה וצבירה: פעם ג`אז מאלתר, פעם התכנסות פנימית אינטימית, לא מתחייבת לכללים ולתכתיבים. אספקלריה מרתקת של כשרון. זה הולך לא רע עם הרוק האישי שלה, אוסף שירים מכיוונים שונים. שרה על תקוות וחלומות, על הבטחות ואהבות, משיריה עולים תבונה, הבנה ונסיון חיים. העיבודים וההפקה המוזיקלית של אלעד כהן (פרוייקט 30) מעניקים מצע מגוון ומחמיא, גם אם אלה רק פסנתר ואבוב בבלדה "הילדה הקטנה" (סיפור של אונס?). אלבום קטן-גדול, מתוק ומפתיע. טורי איימוס שלנו.
 
העברית היא עקב אכילס של כהן. מצד אחד, היא מודעת לכבודה. עובדה שהעסיקה יועצת לשונית (טובה נוביק) וטרחה בניקוד הטקסטים (11 מ-12 השירים). מצד שני, עשתה חצי עבודה: לא רק שלא כל המלים מנוקדות (כנראה הבעייתיות, כמו "מטאטאה". איפה ההגהה?) אלא שאביגיל אינה נאמנה לניקוד והוא נשאר בגדר המלצה בלבד. חרב פיפיות בלשון המקרא, גול עצמי בעגת הספורט. 
 
מיקה שדה -  מיקה שדה
עננה
 
פתיחת העונה השביעית של "כוכב נולד", היא הזדמנות יפה לחזור לאלבום הבכורה של מיקה שדה, בוגרת העונה השנייה של התוכנית, ואל כמה מהתובנות הנלוות אליה. שדה, שבזכות הבית בו גדלה וייחוסה המשפחתי (בתם של הזמרים גבי שדה ודורית פן) הייתה מגשימה חלום הקלטה ללא קשר ל"כוכב נולד", לפחות לא נחפזה והשקיעה זמן עד לאלבומה הראשון, שראה אור במהלך השנה החולפת, וגם הוא לא נקי עדיין מבוסריות.
 
יש בו 11 שירים, רגעים יפים ובעיקר רמזים לפוטנציאל מגוון בכתיבה, יצירה ושירה, אבל הוא עדיין - גם במרחק הזמן - אלבום נעורים חביב שלא משאיר שריטה. מצד אחד, אמנם יש משהו סופר-מקצועי בשירה שלה, והמוזיקה שלה - בהתחשב בהשפעות מבית וגם בזכות העיבודים של לני בן בשט - מנסה לצאת מהשגרה, עם נגיעות פסנתר ורוק, ג`אז וקברט, תיאטרון ומשחק וגם אוונגארד ונסיוני. היא מזכירה כל כך הרבה אחרות, אבל עדיין יש צבע שלה. אלא שמרוב רצון להיות שונה ואחרת, מגניבה ומיוחדת, היא מחמיצה את העיקר: לתת בראש. להתמקד, להתרכז, לפתח כיוון ברור וחד משמעי ולא להתפזר כמו זיקוקי דינור. ונדמה שבאלבומה מתקיים המשפט תפשת מרובה לא תפשת כלל. ועם זאת נדמה שהיא מסוגלת לעמוד בחובת ההוכחה.
 
תמי ענבר - שלך
התו השמיני
 
תמי ענבר כבר לא ילדה. קודם נישואיה למוזיקאי מיכה שטרית, ניסתה להגשים את חלום השירה, אולם שירים שהקליטה בגלגול ההוא לא הבשילו לתקליט, וכך הופך "שלך" לאלבום הבכורה המאוחר שלה. הדבר ניכר בתוצאה. אין כאן ניסיון להתנפל על העולם, לעשות לו עיניים, להפעיל עליו קסמים ולכבוש אותו בסערה. גם אין הלקאה על חטא ההתמהמהות או על החמצת מומנטום. ענבר עושה מוזיקה - רוק רך, מנוכר וחם בה בעת, קצת מורבידי ומלנכולי, מתכתי ומלוכלך, פרום בקצוות - בגובה עיניה ושנותיה, עניינית ונטולת פוזה. מה שהיא זה מה ששומעים.
 
משום שאינו מתחנף, "שלך" אינו אלבום ידידותי. הוא לא לשמיעה חטופה. החברות (הטובה!) איתו נוצרת לאורך האזנות מספר, השירים (10) נעשים יותר יפים ויותר נגישים. אלה שירים על אהבה וזוגיות אבל מכילים הרבה בדידות, אכזבה, כאב ואפילו ייאוש, שקצת לא מסתדרים עם מה שאנחנו יודעים על חייה. אין ספק שיש בה משהו. יש לה ארומה, היא מעוררת סקרנות, והמעבד והמפיק אמיתי אשר שומר על מסגרת הצבע היפה. אבל גם הוא לא מצליח לספק תשובה אם "שלך" הוא הגשמת חלום נקודתית או פתח לקריירת הופעות, גם בפרופיל נמוך. האם הדרייב הזה קיים? 
   
גלית עסיס - נשימות
נענע דיסק
 
גם גלית עסיס מגשימה אלבום בכורה בשלב מאוחר יחסית ואחרי לא מעט תקליטי שדרים. אלא שאף אחד מעשרה שירי "נשימות" לא הצליח להטביע חותם ברדיו ועל הרגלי ההאזנה שלנו. די בצדק, האמת. למרות הפקה מוזיקלית מהוקצעת ומוקפדת של עובד אפרת וחיים לרוז, מומחים לשילוב נגינה אקוסטית עם אלקטרוניקה ותיכנות, עסיס לא מגיעה. היא נשארת מאחור, לא מעניינת בשירה השטוחה שלה, הכמעט מונוטונית. לכאורה, יש בה המון אופי וסגנון, אבל למעשה זו הגשה חסרת ניואנסים ונעדרת ריגושים, ספק מנוכרת אבל נכה רגשית, שמבהירה למה התעכבה כל כך הרבה זמן. ואולי יש בה משהו שהצלחתי להחמיץ.
 
כאמור, את הרגעים היפים (וגם הם לא רבים) מספקים אפרת-את-לרוז, בעטיפה מוזיקלית מרתקת לפרקים, כמו ב"אתה רוצה לנצח" או ב"שיבוא לנו ילד". הייתי מוותר על התייחסות לעברית, אלמלא עסיס הגדירה את עצמה כשחקנית וכמחברת ספרי ילדים. ממנה הייתי מצפה להגייה מדויקת של העברית (לא  בָּחֲצֵר ולא מֵכּירה).  


06/07/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע