סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שלומית אהרון והטנורים בהופעה
 

 
 
אוהביה של אהרון וחסידי אופרה ימצאו במופע החדש גישה מרעננת והגשה מיומנת


קונצרט מוסבר
 
שלומית אהרון פספסה את העיתוי וגם החמיצה את הסיכוי להיפך לזמרת אופרה. זה כנראה כבר לא יקרה לזמרת שאוטוטו סוגרת 60 (וזה מה זה לא ניכר). כבתה של סופרן אופראי, שהתביישה במוזיקה הקלאסית ובחייה הצעירים עשתה הכל כדי לברוח משירה אופראית, היא יכולה רק להצטער על ההתנכרות ולפצות את עצמה באיחור בהשתתפות במחזות זמר (שהם גלגול קליל ומודרני לאמנות האופרה הקלאסית) ולפלרטט בימתית עם זמרי אופרה, רצוי טנורים. ואחרי סיבוב הופעות שהפך למסע ניצחון עם ייבגני שפובלוב, היא חולקת את תוכניתה החדשה עם לא פחות משלושה טנורים, יוסף ארידן, יותם כהן וגיא מנהיים, שלושתם זמרי האופרה הישראלית.
 
בניגוד לשיתוף הפעולה עם שפובלוב שהפך, אולי גם מבלי שהתכוון, למופע בידור מוזיקלי הרבה בזכות אישיותו הליצנית של הטנור עב הבשר, המפגש המרובע הנוכחי הוא עניין יותר רציני. לא שהוא מתחמק מההגדרה בידור, והוא אכן מבדר, אבל שותפיו מתכוונים מוזיקה-מוזיקה, וברצינות: אריות מתוך אופרות ידועות, יצירות ווקאליות של קומפוזיטורים נודעים, וגם שירים נפוליטניים וקלאסיקות ישראליות. קלאסי-קל היא הגדרה משקפת. גם הלבוש המכופתר והמעונב והקידה המכובדת בסף כל קטע מבטאים את חשיבותה של הרצינות.
 
אהרון עצמה מדגישה את נקודת המבט הרצינית, ומנהלת את המופע כמו היה קונצרט מוסבר, אמנם באמפתיות ובנעימות, אך גם בסבלנות דידקטית ובידענות, כמי שמבקשת לשתף את הצופים בחוויה האופראית הבסיסית ולהכניסם לעולמה. וכדי לא להכביד, לא להציק ולא להבריח תכנית המופע מתייחדת לקטעים ידועים מאוד, כאלה שכבר חרגו מזמן מעולמה של המוזיקה הקלאסית והגיעו לאוזניהם של מי שלא צפו בחיים באופרה כלשהי. פניני אופרה נהוג לקרוא להם בתכניות רדיו מסוימות. אבל גם תווית של "פּוֹפֶּרָה"  תתאים.
 
וכך דרים במופע אחד "נסון דורמה" מ"טורנדוט" של פוצ`יני (בביצוע יותם כהן), הטרנטלה הנפוליטנה "לה דנצה" של רוסיני (בביצוע גיא מנהיים, הטנור הכי "כבד" בביצוע הכי עולץ וקליל), "לה דונה א מובילה" (האשה היא יצור הפכפך) מ"ריגולטו" של ורדי (תחילה בביצוע של השלושה, בליווי חשמלי  ובהמשך כששלומית מצטרפת משתלט על השירה גוון ג`אזי), שירת האדאג`יו של אלבינוני (בביצוע מרובע למלים של אהרון והמנצח דרור אלכסנדר), "אייר" של באך (מלים של אוהד חיטמן, המעבד והמפיק המוזיקלי של המופע), שירי הפאתוס "קארוזו" (יוסי ארידן) ו"גרנדה", שיר צועני בשם "לונה" (מלים של אהוד מנור) וכמובן מחרוזת נפוליטנית שכוללת את "סנטה לוצ`יה" ו"או סולה מיו", בביצוע שובב של השלושה.
 
אלה משולבים בשירים עבריים, סולו של שלומית או דואטים שלה עם שותפיה, כמו "ניצחת אתי הכל" (של עמיר בניון, שבטח לא התכוון לביצוע מוחצן שכזה), "האורח" (של נעמי שמר, עם מעבר גיטרה ספרדי), "רוח סתיו" (יחיאל מוהר ויוחנן זראי), "על מדרגות הרבנות" (אמנון דנקנר ויובל דור), "אגדה אבודה" (יובל דור ושלומית אהרון), "שני שושנים" (יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, עם פתיחה אתנית באקורדיון וסיומת של שיר בלקני טיפוסי), "שירת הנודד (ציוניוני הדרך)" ו"הלילה" (דור, אהרון ושוקי לוי, בהעמדה משעשעת שמצדיעה למקור השיר באירוויזיון וגם מבליטה את ידו המיומנת של היועץ האמנותי, שלא להגיד במאי, צדי צרפתי הוותיק).

אהרון-והטנורים-ענקית.jpg
משמאל: יותם כהן, יוסף ארידן, שלומית אהרון וגיא מנהיים (צילום: יח"צ)

פורחת בין גברים
 
אם תרצו המופע הוא שילוב של שני הפורמטים הגבריים האחרונים בקריירה שלה - שפובלוב והקמבק של "הכל עובר חביבי". לא הפינג-פונג המאולתר אתו ולא הקלילות העשויה והאלגנטית שלהם, אבל גם לא סתם. כי ההרגשה היא שאהרון צריכה גברים בסביבה שלה. גם כעזר-כנגד לקול הנהדר שלה, ליכולות השירה ולרפרטואר שלה, וגם לנוכחות הבימתית הנשית, העסיסית והסקסית שלה.
 
עם גברים וביניהם היא פורחת, כפי שיעידו במיוחד ביצועיה המתרפקים ל"הלילה" ול"שירת הנודד". דומני שגם הבחירה שלה בשירים העבריים, כולל התרגום העברי של אהרון אשמן ל"דני בוא", הם ניסיון להציג קשת מגוונת לפניה השונים של האשה -  כרעיה ומאהבת, כאמא או כאחות דואגת, כאהובה נזנחת או כפאם פטאל טורפת גברים וחיים. בחירה כזאת מאפשרת לה, חנוטה בתוך מחוכים דרמטיים, להציג את יכולותיה התיאטרליות שבהגשת שיר. והיא כרגיל, מצוינת. במיוחד ב"על מדרגות הרבנות" - שיר וירטואוזי בביצוע וירטואוזי של אחת מזמרות הבמה הגדולות שלנו.
 
את ההגשה המתואמת, המדויקת והמוקפדת, עוטף עיצוב במה אלגנטי שנשען על מיקום מדויק של שבעה נגנים (אמיר שינפלד בקלידים ובאקורדיון, דורון מזרחי בגיטרות, גלעד דובצקי בכלי הקשה, עידן פרידמן בתופים, אורן לאס בבס, נעה אייל בצ`לו ודרור אלכסנדר בפסנתר) ושל תאורה מרשימה, כשהאלמנט הבולט בה היא קונסטרוקציה בדמות שאנדלייר היי-טקי. הוא נראה פשטני ומסורבל, אבל יוצר אימפקט יפהפה.
 
את ההפתעה של המופע מספקים העיבודים העשירים והמגוונים של אוהד חיטמן, בעבודה ראשונה שלו מול קלאסיקה. מעבר לרקימה המחמיאה של כלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים (לפרקים זה נשמע כמו גרסת דאנס למזמורים גרגוריאניים) בתוך המוזיקה והשירה אופראית, חיטמן מנגיש את האריות והפנינים, וכמו מכשיר אותם לשירה בציבור. ודווקא השירים העבריים, אלה שמזמינים את שירת הרבים, זוכים לעיבודים קלאסיים-כביכול, שמקשים על ההצטרפות. טריק מעניין ועבודה יפה.
 
אין במופע של שלומית אהרון ושלושת הטנורים בשורה חדשה. אבל אוהביה וחסידי אופרה ימצאו בו גישה מרעננת והגשה מיומנת.
 
שלומית אהרון ושלושת הטנורים. המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. חמישי, 24 בדצמבר, 2009.


למועדי מופעים >

27/12/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. המופע בקיבוץ כברי
אורלי שטרית , מושב אבן מנחם (05/04/2012)
3. הייתי בהופעה ברעננה-נהניתי זו מילה קטנה מידי.
ישראל טיקוצקי , אורנית (02/08/2010)
2. מופע ברעננה
מוטי דיסקין , עתלית (01/08/2010)
1. וואו!!
חנניה , חדרה (28/12/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע