סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יהוא ירון בהופעה
 

 
 
שעה של הופעה לא רגילה, של זמר ושירים שמבקשים לגעת, בדרך מאוד לא שגרתית


היכרות עם האלבום - חובה

ממש כפי שההאזנה ל"דברים יומיומיים כאלה", אלבום הבכורה של יהוא ירון, היא חוויה יוצאת דופן, כך גם ההופעה שלו, עם אותם חומרים כמעט, היא התנסות מסוג לא רגיל, לגמרי לא שכיח. ירון הוא לא רק יוצר ייחודי, שעושה מוזיקה מקורית, א-להיטית במודע ואקספרסיבית בצורה חריגה, הוא גם לא אמן מופיע מפס הייצור המקובל.
 
קשה להגיד על ירון שהוא זמר. מפני שלהגדרה או למונח זמר יש הסכמות ותובנות מקובלות, כמו למשל איכות קולית או יפי שירה, ולזמר-מבצע צריך גם מראה וחיצוניות מסוימת, התנהלות בימתית, תפיסת חלל ומרחב ועוד. במלים אחרות אפשר לומר שפרפורמר הוא אחד שמודע לאמנות הפרפורמנס שלו, ושחשוב לו איך הוא והאמנות שלו נראים, לא רק נשמעים. לא ירון.
 
הרושם החריף ביותר בהופעה של יהוא ירון הוא שבכלל לא חשוב לו איך זה נראה. שהמימד החזותי-ויזואלי-חווייתי כלל לא מטריד אותו. אפשר להקצין ולומר שירון לא שם על איך שאמנות ההופעה שלו נראית. וזה לא מפני שהוא מתעלם חלילה מהיבטים אסתטיים, זה מפני שהאמנות שלו אחרת ושונה, ייחודית ואקספרסיבית, אמיצה ויוצאת דופן.
 
אין לו שירים-פזמונים במובן המקובל, והוא גם לא זמר במובן המקובל. לרגע אחד לא נראה שהוא שר שירים, או מתנהג אליהם כאילו צריך לשיר אותם. הוא גם לא מבצע ולא מציג אותם. נדמה שכל מפגש שלו עם יצירה שלו עשוי ליצור אינטראקציה חדשה ואחרת לגמרי, בכפוף לאווירה, למצב רוח, למוּד ולסטייט אוף מיינד שלו ושל השירים ברגע נתון. מבחינה זו הוא יותר משורר, מגיש שירים, חי ומרגיש אותם, אינטואיטיבית ורגשית, חווה אותם בעוצמה לא מוכרת.
 
כל ההקדמה הארוכה הזאת נועדה להכין אתכם, בעצם להזהיר אתכם, לקראת המפגש הבימתי עם יהוא ירון. גם אם התמודדתם באומץ ועיכלתם את הגרסה האולפנית של "דברים יומיומיים כאלה", אפשר שפצעי ההתמודדות עם היצירה הירונית ייפתחו מחדש על הבמה, שתצטרכו לאסוף את עצמכם מחדש כדי להתמודד עם עוצמות ההבעה, עם הנתינה והמחויבות הבלתי מתפשרת שלו, ועם החשש מפני התוצאות של המפגש התובעני, הלא פשוט והלא קל הזה. וכן, היכרות עם האלבום היא חובה, גם אם הדיקציה הבימתית אינה ברורה ונהירה.

שירים שמבקשים לגעת
 
ירון פותח עם "שלושה שירים שלא נכתבו (חלק א')" שירו של נתן זך, שגם מעניק לאלבום את שמו וגם משרטט את תחום הפעילות והיצירתיות, כשכל הבנאליה ומה שקורה בחיים עלולים (ואולי ראויים?) להפוך לשיר. רק הוא ושי לוינשטיין בגיטרה, כמו באלבום. והגיטרה מטרידה.
 
יוצא שהוא פותח את ההופעה מאמצע האלבום ומתקדם איתו כסדרו כמעט. עם "דגל שחור" (מצטרפים שאר הנגנים - בוריס מרצינובסקי באקורדיון, יונתן לויטל בבס ואביב ברק בתופים), "ניפול", "ערפל סמיך" ואפילו "בונוס".
 
 מכירים את האנשים הגבוהים שמסתובבים בינינו שנאלצים להתכופף כדי ליישר קו עם הקומה הממוצעת? כך ירון. כנראה הרגל של שנים, מרגיש צורך להתכופף למיקרופון ולנמוכים ממנו. הוא שר מאוד פיזית. מרבה להשתמש בתנועות ידיים. שר כמו אקורדיון. גופו נמתח מלוא קומתו, על קצות האצבעות, וגם מתקפל לכריעה, נפתח ונסגר, מתרחב ומצטמצם.
 
ב"ניפול" הוא מבקש את המאזינים להתקרב לבמה. טוב בשביל ההרגשה שלו. המוזיקה שלו, בצורה שבה היא מוגשת, עם האנרגטיות והתיאטרליות, הדינמיות והקצב, היא בהחלט מוזיקה לעמידה, אבל כזאת שקשה לרקוד או לשחק אותה. ולמרות שהיו כמה צופים אמיצים שהתעקשו ליצור עולם תנועות משלהם לצלילים שלו, דומה שהקהל חש לא בנוח להשתולל, גם מפני שהוא יודע שלמלה של ירון יש משמעות ומהות, כוח וערך, וצריך גם לנסות להקשיב ולהבין, לא רק להרגיש את הקצב, כי ירון מנסה להעביר הרגשות, לספר סיפור, לזכות בהאזנה, וכאמור, הוא לא תמיד הכי ברור (כמו ב"ערפל סמיך") - אם מפאת הסאונד והבאלאנס, אם בגין האכסנייה הזעירה וקצרת הטווח, אם מפני שהוא יותר מדי פעמים מכסה את פיו הצמוד בלאו הכי למיקרופון (כמו ב"זוכרים" שבהמשך).
 
"נמלים קטנות", שאנסון מארש שיש במוזיקה שלו שירת שיכורים, שמחה צוענית והשפעה בלקנית ברורה, הוא הראשון לפרוע את סדר השירים. "נמלים קטנות מטיילות לי בגרון ושרות במקומי הלילה/ ולדעתי ככה החיים שלי ייראו מעתה והלאה". גם שלנו.

   

 ירון ממעט לדבר בין השירים. זה טוב לזרימה, לרצף, לתנופה. מצד שני, מי שלא מכיר את השירים עשוי להיתקל בקשיי מושג והבנה במשחק האסוציאציות שלו, כמו "בונוס" שכתב אחיו גדעון: "אבא ירה בבנו הקטן/ לא ממש ירה/ הסורי ירה/ אבל אבא ראה את קורה...". כותרת עיתון? סיוט? פחד נוראי? עולמו של ירון.

ב"עפר באדמה" אחד משלושה שירים בהופעה שאינם נכללים באלבום, הוא מתחבר לראשונה לקונטרבס, אולי כלי הנגינה המזוהה ביותר אתו (למרות שאת רות דולורס וייס הוא מלווה בפסנתר. מולטי-טלנט), ולויטל, הבסיסט, עובר לנגן על כוס זכוכית. ירון שר וחבריו מהמהמים בהרמוניות קוליות. הקצב ג'אזי (עם קצת דיסטורשן בגיטרה) אבל הנשמה גוספלית.
 
הדיסטורשן תופס תאוצה ב"ההרודיון שלי" הרועש, התיאטרלי והמאוד פיזי. זה השיר שפותח את האלבום, ומיד אחריו בהופעה, השיר שנועל אותו "קיים ונעלם", מסע בעולם הדימויים, הזיכרונות וההשפעות של ירון ("מקשיב לדיסק של שלום גד/ הוא מחייה את העברית..."). נגינת האקורדיון של מרצינו בסקי צובעת את השיר (וזה הכי פזמון שיש לירון להציע) בגוני טנגו נושן. שיר חזק, חשוף, אישי וכואב, שהליווי הקולי של חבריו רק מאדיר את רישומו.
 
"קומי", סוג של שיר אהבה, זוכה לקצב תופים מטורף של אביב ברק, שהוא בכלל, עובד מצטיין ומסור. ואת "עייפות (שיר אהבה)", הסהרורי משהו והאינסטרומנטלי כמעט לכל אורכו, הוא שר מתוך הקרביים. "כולם כל כך שקטים פתאום", גם הוא לא מן האלבום, אולי מפני שהוא אחד הקומוניקטיביים יותר שלו. לוינשטיין הגיטריסט מחולל נפלאות וצלילים בלתי נתפסים באווירה הסהרורית, האפלולית והמעמיקה של השיר, שמתאפיין בכוח של תפילה, וירון מוביל אותה כמו שמאן באקסטזה.
 
את ההדרן הראשון, "רק יונתן", שיר חדש, הוא מבצע רק בליווי בס חשמלי, וגולש לביצוע אלטרנטיבי, אחר, רזה יותר ומרשים לא פחות, של "כולם כל כך שקטים פתאום". ועם חבריו שחוזרים לבמה הוא "נזכר" במוטו "(זה) לא זמן טוב (לכתוב שירים)", השיר הארוך ביותר באלבום שלו, שניתז בקצב של מכונת ירייה ונצבע באנרגיות של רוק פריילך חסידי. וממש לקינוח הוא סוגר את הערב עם "תפוס (את החלום שלך)" של שלום גד אלילו - רק הוא, גיטרה באס ו...מברג.
 
שעה של הופעה לא רגילה, של זמר ושירים שמבקשים לגעת, בדרך מאוד לא שגרתית. הופעה שמאדירה את התופעה ששמה יהוא ירון.
 
יהוא ירון. הופעה בעמידה. תיאטרון תמונע תל אביב, חמישי, 17 במרץ 2011


למועדי מופעים >

29/03/2011   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. כמה תיקונים
רואי , ירושלים (30/03/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע