סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן 5 שנים למותו של עלי מוהר
 

 
 

מופע ההצדעה לאיש הצנוע והאצילי וליצירתו המופלאה היה מופע שגיב במלוא מובן המילה



פרידה חטופה ומתסכלת
 
כפי שניבאתי כאן לפני קצת יותר מארבע שנים בעקבות "כל עוד", מופע ההצדעה לזכרו, במלאות שנה להסתלקותו של הפזמונאי והעיתונאי עלי מוהר - ובואו לא נגזים עם נבואה, לא קוסמית ולא עליזה, בשיריו הנצחיים - המופע ההוא היה "רק הסקיצה, הדמו, החזרה 'המלוכלכת' של הדבר האמיתי שאולי עוד יגיע. אם לא השנה, אולי בשנים הבאות, כמו שיאה, ראוי ומגיע ליוצר בשיעור קומתו של עלי מוהר".
 
ואכן "הרצינות היא ממני והלאה" בסוף השבוע החולף היה ההצדעה הרצינית הראשונה לאיש ויצירתו. רצינית? מפני שאת הקודמת ערכו, הפיקו וביצעו, ספונטנית כמעט, אוהבים ומכירי ערך שחששו מן החור הגדול שתשאיר לכתו בחייהם וביצירתם; בעוד את הנוכחית הפיקו, ביישוב הדעת, בעבודת תחקיר מרשימה ובתקציב נרחב, חברים ומוקירי זכר שהיה להם הזמן להכיר בהיעדרו. לא שלבי גס בעבודת אוהבים, אבל ראוי יוצר נחשב שיזכה להערכה ממסדית.
 
חמש שנים הן הרף עין עגול לציון פרידה חטופה ומתסכלת מכישרון גדול כמו מוהר, שחסרונו ניכר מדי יום בצחיחות שהולכת ומשתלטת על הזמר, הפזמון והפופ המקומיים, ובדלות ההבעה הלשונית בעיתונאות הישראלית בכלל וב"העיר" שהולך ונמוג בפרט. אך היא גם פרק זמן משמעותי דיו לפגישה מחודשת עם דמותה הצנועה והאצילית, המתנסחת בבהירות ובדייקנות של אגדה אורבנית, ויותר מזה עם יצירתו וכתיבתו המופלאות, שכה היטיבו ללכוד ולשזור, וגם להנעים ולהפעים, בשיריו התבוניים ובטוריו המחכימים, מאוויים כמוסים ותסכולים גלויים.

חוג החברים
 
האולם היה מלא ורוגש. רוב מוחלט לבני גילו ודורו של עלי מוהר. מיעוט זניח ומעציב, לקהל צעיר. אולי באשמת מחירם הגבוה של הכרטיסים. ואולי דווקא אלה, שנחטפו כלחמניות, לשני המופעים החד-פעמיים, כמו הבטיחו מראש מחווה איכותי בהשתתפותם של אמנים "שנמנו אף הם על חוג חבריו", כלשון התכנייה הנאה באדיבות "עם עובד". איור ענק של עמוס בידרמן, המאייר הקבוע של מוהר ב"העיר", שימש כתפאורת רקע, כשפרטים מוגדלים ממנו תלויים מתקרת מגדל הבמה.
 
בניגוד למוטו "הרצינות היא ממני והלאה, אני שר כמו חתול מעופף/ שר ונוגס בשולי הפיג'מה, של ילדת הסוכר המרחף", המופע נבנה בשימת לב מרובה. במקום רכבת אמנים לא מנומקת, העדיפה העורכת והמפיקה אתי אנטה-שגב, להקה של מבצעים, חבורה של זמרים, בדרך כלל בני גילו דורו של עלי מוהר, חלקם הלא מבוטל גם עבדו אתו בזמן אמת במהלך חייו.
 
ראש וראשון הוא כמובן המוזיקאי יוני רכטר, אולי הבכיר בשותפיו ליצירה של מוהר. מתוך 26 שירים במחווה, אחראי רכטר להלחנתם של 16, ואם עלי מוהר נחשב כפזמונאי של תל אביב, אין ספק שהמוזיקה של רכטר תל אביבית גם היא, וכמו העיר בה היא מתרחשת גם היא חמקמקה ומסתורית, מסקרנת ומאתגרת.
 
רכטר הדגים ברוחב יד, תרתי משמע, גם בנגינת פסנתר, כצלע שביעית של תזמורת הליווי (שכללה את טל כהן בתופים, ג'וקה פרפיניאן בהקשה, יוראי אורון בבס, אהרוני בנארי בגיטרה, איתמר גרוס בפסנתר ועופר פלד בנשיפה וגם את אילן מוכיח, המעבד והמנהל המוזיקלי, בסקסופון בעיקר), וגם בשירה סולנית - עם "שוב היא כאן" ועם "לא מכירים" בעיבוד נהדר (שניהם, אגב, מ"התכוונות", 79').
 
יוצאי "כוורת" נוספים עימם הרבה מוהר לעבוד ומילאו בנוכחותם את הערב היו גידי גוב ואפרים שמיר, וגם אלון אולארצ'יק.
 
גוב חזר, בנון שלנטיות ג'אזית אופיינית ל"העיקר זה הרומנטיקה", מאלבומו הראשון (78'); קרא הנחיות ועצות מתוך פנקס כיס לנסיעה קצרה לפריז שכתב מוהר במיוחד עבורו קודם ביצוע "שטח ההפקר" (מתוך "40:06" מ-83'); המשיך עם "יורם" (מ"דרך ארץ", 87') שכתב מוהר לזכר חבר נעורים שנפל ו"נשאר בן עשרים", בביצוע רגיש ומרגש באופן לא שגרתי, כנראה בזכות ההקדמה (בווידאו) מפיו של מוהר; וקינח עם "אם ייוולד לי ילד" (מתוך "העיקר זה הרומנטיקה", 90'), לדידי שיר האבהות האולטימטיבי והשיר של מוהר שאני הכי אוהב, מסכים ומזדהה עמו.
 
שמיר (עם גיטרה חשמלית) חזר ל"שיעור מולדת" (שנכתב במקור ל"צפוף באוזן" של כוורת ב-75'), עם אלון (שירה) ורכטר (פסנתר) ואילן מוכיח באקורדיון. ביצוע אינטימי, מינורי ומקסים ביופיו; שמיר ואולארצ'יק נעלו גם את חלקו הראשון המופע עם הבוגי "רוקד לקול הבנות" (אחרי וידוי וידאו נוסף של מוהר ששאף להיות כדורגלן עד גיל 30, מגיל 30 ז'ק ברל, ואחר כך להתיישב לכתוב, לסובב את הראש במלים) מ-83' ואת שיר האהבה הפיוטי "הידעת את הדרך" (מתוך "ארץ שמש", 82').
 
אולארצ'יק הגיח עוד פעמיים. בראשונה כדי לבצע את "אחכה", שיר אהבה שכוח ומענג, שהקליט במקור אריק איינשטיין ללחן של מיקי גבריאלוב ("אוהב להיות בבית", 86'). נציג בודד כמעט לשיתוף הפעולה הפורה שלו עם איינשטיין, שחלקו גם אהדה משותפת להפועל תל אביב (שנומקה, במענה לתמיהתו של יואב קוטנר, בראיון "פשטות רכה" לערוץ 24, ש"בלי הילד שבתוכך –  אין יצירה, אין כתיבה, אין שירה..."). ובשנייה לביצוע הסווינג המיתולוגי "עדן", נוסחו העברי של מוהר (ל"לילה גוב", 95') ל"צ'יק טוּ צ'יק" של אירווינג ברלין.
 
דנה עדיני, שותפתו בדואט זה, הייתה הזמרת היחידה בנציגות הדור הצעיר שנטלו חלק בהצדעה. היא עשתה זאת גם לצד יוני רכטר (וללא תזמורת) ב"תן לי יד", שהוקלט במקור (82') על ידי עלי מוהר ובתו שרון, וגם לצד איתי פרל (בגיטרה אקוסטית) ב"דואט" (במקור: מזי כהן ויוני רכטר מתוך "בגובה העיניים", 86'). בכל שלושת השירים לא הצדיקה, לטעמי, את המוניטין שלה.


לעומתה, הפתיע לטובה איתי פרל בביצועים ענייניים, צנומים אך רגישים ל"זה כל מה שיש" בפתיחה (רכטר, "התכוונות") ול"כל עוד" (עם רכטר ואנסמבל "קורל"), שנימק את שיתוף הפעולה הנמשך שלו עם רכטר.

צעיר נוסף, שלטעמי תיפקד יותר כגימיק מאשר כזמר-מבצע בעל איכות פרשנית, היה רועי בר נתן שלוהק לשני השירים ההיתוליים "שירו של מקס" (עם אבי קושניר, הלוחץ מדי) ו"שיר התשובה", שנכתבו במשותף עם חיים מרין למחזה "עלילות מקס ומוריס" ונכללו ב"העיקר זה הרומנטיקה".
 
יש לי הרגשה שציון ברוך (מ"מה קשור") היה מיטיב לבצע את השיר האחרון, ושצופי המופע השני (ביום ששי) קיבלו ביצוע מוצלח יותר לראשון, עם עידן אלתרמן (הצעיר הרביעי, גם אם יחסית לאחרים) שהחליף את קושניר, שבחלקו נפל גם ביצוע "מחשבות ואפשרויות" מ-95'. מבין השניים, אלתרמן (ששר במופע השני את "נעלי הוגה", מתוך "בגובה העיניים") הוא יותר זמר וקושניר הוא יותר ליצן, למרות שגם בתחום זה אלתרמן יותר מצחיק.

וואללת השאלה ו-וואללת החיווי

השלימו את התמונה שתי גבירות ראשונות נוכחיות, מכובדות ובעלות זכויות בפופ-רוק הישראלי. יהודית רביץ שהתחברה לעלי מוהר דרך "שוב ושוב" של רכטר מתוך "מחשבות ואפשרויות" (אחד הבודדים בשיתוף הפעולה של השניים שנכתב קודם מלים ואחר כך מוזיקה). הביצוע, רק לצלילי פסנתר, היה מושלם ושגיב (לשונו של מוהר) כרגיל.
 
רביץ נתכבדה גם בביצוע "שש עשרה מלאו לנער" (לחן: קובי אשרת וצביקה נוי), השיר הוותיק ביותר ברפרטואר המופע (הוקלט במקור על ידי גבי שושן ב-73'), שעם צילומי נערותו שהוקרנו על מסכים משני צדי הבמה, חזר להיות השיר של עלי מוהר.

יהודית-רביץ--012.jpg 
יהודית רביץ, צילום: יח"צ
 
ונורית גלרון שניצלה את המעמד כדי לסגור מעגל וגם להכות על חטא. ביצועה ל"נגיעה אחת רכה", אחד הבודדים ביצירה המוהרית שנכתב בלשון נקבה, היה שברירי ומרגש, כמו שרה את זה למענו בהיפוך תפקידים. לטעמי, שיאו של הערב.
 
בעקבותיו שרה גלרון את "הייתי", שיר שנמסר לה באותה תקופה (84'?) אך בשל מחלוקת על אחת משורותיו הלחנתו נדחתה, בנוסחו המקורי, ל-2005 (אבי גרייניק). השיר הוקלט בחודש שעבר לקראת ההצדעה, ובביצועו השתתף גיא ויינגרטן מעבדו, כפסנתרן נוסף.

נורית-גלרון-יחצ.jpg 
נורית גלרון, צילום: יח"צ

דומה שהצבתו של מודי בר-און בתפקיד המנחה, הייתה הצעד הנבון ביותר. כי רק בר-און, מתלמידיו החרוצים יותר של מוהר, ובדומה לו גם הוא - בדרכו השונה - מטיף לאהבה ולשפה יפה, וסמל להתנהלות א-מתלהמת, לטעם טוב, לידע רב ולעומק מחשבה, יכול היה ליתן למחווה את דקות האבחנה והאינטונציה המוהרית הנכונה, כמו היו הקרובות ביותר למקור.
 
והוא עשה זאת באהבה, בכוונה ובהתענגות גדולות, בקריאה חפה מזחיחות מטוריו השנונים של מוהר. במיוחד את הרשימה "זה שאומר על כל דבר וואללה" מהארבעה באפריל 2004, שדנה בהבדלי הכוונה וההמחשה שבין וואללת השאלה לוואללת החיווי. וגם תחם את טווח פעילותו של עלי מוהר בין רומנטיקה הוליוודית למציאות ישראלית.
 
הסיום היה עולץ ומשעשע, בביצועים משותפים לכל המשתתפים של "אמרו לו" (הגרסה העברית של מוהר ל"אזוּרוֹ" האיטלקי, עבור אריק איינשטיין ב"כמו ילדים 2", 93') ושל "שיר נבואה קוסמי עליז" (מ-83') שיר החניכה והעידוד האלטרנטיבי-אולטימטיבי: " לך ישר, לך לבד, אל תפחד/ אל תכעס, לך תמים, לך אחד". אופטימיות שממתיקה את חיינו שלאחר הסתלקותו המוקדמת של עלי מוהר.
 
היה שגיב. באמת. ללא טיפת ציניות.
 
"הרצינות היא ממני והלאה" - חמש שנים לפטירתו של עלי מוהר. תיאטרון בית ליסין תל אביב. חמישי, 26 בינואר 2012



29/01/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. היה משולם וכה מרגש ! הלוואי כל שנה כזה מופע !
אני , מרכז (04/02/2012) (לת)
1. בתור אחת ממיעוט הצעירים שנכחו באולם...
ליאור , תל אביב (31/01/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע