סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: שירי חנוך לוין
 

 
 
להוציא כמה שירים, מעמדים ורגעים שרתה על הערב הרגשה תרבותית מכובדת, אבל לא מסעירה ומרוממת. שוות נפש"
הציפייה לזיקוקים ולניצוצות לא היטיבה עם הופעת ההשקה לאלבום משירי לוין "היספיקו החיים?"


"היספיקו החיים?", ספר הדיסק החדש מבית ההוצאה "עבודה עברית" שמוקדש לשירים של חנוך לוין בלחנים חדשים, מדגים במדויק את ההבדל בין חווית התיאטרון לחוויית המוזיקה.

בניגוד לראשונה, שהיא חד פעמית ובלתי ניתנת לשחזור (במיוחד אם שירי האלבום מועלים בהפקה בימתית חד פעמית במסגרת "כנס לשון ראשון" הששי), על המוזיקה אפשר לחזור ולהתענג (וגם להתעצב), ולהיות מוצפים ברגשות שוב ושוב גם כשהשירים מנותקים מהקשרם.

התרגשות של הצגה ראשונה

השירים מהתקליט (14, 40:10 דקות) שימשו את ההופעה. לא בדיוק באותו סדר, אבל שמרו על אותם אווירה, התנהלות והתקדמות וסיפור מסגרת, מ"לא הצלחתי בחוץ לארץ אמא" (טקסט מהמחזה "קרום" שהולחן כשיר בידי איתמר רוטשילד וגם בוצע על ידיו, ממש כמו באלבום) בפתיחה, ועד "ימי הקיץ" המסיים (כמו באלבום), גם הוא לחן וביצוע של רוטשילד, לטקסט שהוא מעשה מרכבה מארבעה קטעים שלקוחים מ"הילד חולם", "פעורי פה" ,"הזונה הגדולה מבבל" ומקובץ השירה "אחרון", ושורה ממנו סיפקה לאלבום את שמו. והיו גם תוספות והדרנים של שירים שכבר הולחנו ואף הפכו ל"להיטים.

אלא שהמופע לא עשה לי את זה. אולי מפאת הקדושה והזהירות בכבודם של השירים ומחברם הדגול והציפייה לזיקוקים ולניצוצות, אולי בגלל המעמד האקדמי-למחצה ו"הכבד" של הכנס שבמסגרתו התארח המופע, אולי מפני שזאת היתה הפגישה הראשונה עם הלחנים (להוציא השניים שנשלחו קודם לכן לרדיו: "היא ישנה עמוק" ו"וכשמיששנו זה את זו לראשונה"), ובטח משום שזו היתה ההופעה הבימתית הראשונה של חבורת האמנים, שעל אף היותו מורכב ממבצעים ידועי שם ומנוסים (בהם יוני רכטר, שלומי שבן, קרולינה ואלי מגן) עדיין שרתה התרגשות של הצגה ראשונה, ממש כמו בתיאטרון.

וכך, להוציא כמה שירים, מעמדים ורגעים שרתה על הערב הרגשה תרבותית מכובדת, אבל לא מסעירה ומרוממת. שוות נפש.


קרולינה-ושלומי-שבן-גדי-דגון.jpg
שלומי שבן וקרולינה (צילום: גדי דגון)



השירים שחרגו מהתחושה הזו היו  "היא ישנה עמוק" (מהמחזה "אשכבה", המוכר כבר בלחנו וביצועו של רכטר, ובעזרתם של רוטשילד, שבן ויעל נחשון); הצגה נבונה, מאתגרת בדואט כפול, של "וכשמיששנו זה את זו לראשונה" (מ"מלאכת החיים") כששבן וקרולינה שמבצעים את הלחן החדש מול רכטר ויעל נחשון ששרים את הלחן של רכטר מההצגה; "זו שעה נפלאה" (מהמחזה "הבכיינים", כשכשמו ובלחנו של שבן הוא בלדה מקסימה בביצועו החם, הנהדר והרחב כאוקיינוס של מגן, ממש מספר האגדה לשיר של פיוס, השלמה ופרידה).

לטובה ייזכרו גם ההעמדה המשעשעת של "בין שדך הימני לשדך השמאלי" (מתוך "מה איכפת לציפור", שכלל לחן של שבן וביצוע כוריאוגרפי משולב ומשותף של שבעה מהגברים באנסמבל, וגיחה קצרצרה של אתנחתא קומית מצד קרולינה  ו"מנגינה ישנה" (מהרביו "הג'יגולו מקונגו" בלחן חדש של שבן) כבלדה מתגעגעת וצובטת להחמצה קיומית, נשנית וחוזרת בפי אותה קרולינה.

   

זה היה זמן להרהורים ולמחשבות. לא בדבר חלקו, השפעתו ותרומתו של חנוך לוין לחיינו בפרט ולתרבות הישראלית והאנושית בכלל, שעליהם כבר נשפכו רבבות מלים, כמו באשר להיבטים מוזיקליים שונים הקשורים למאמץ הראוי לכל שבח ולמשתתפיו.

לא נכון לשפוט שירים של חנוך לוין באמות מידה של להיטים (למרות "שחמט", "לונדון", "חיה לי מיום ליום" ואחרים). בהתבוננות המיוחדת שלו את החיים, הגרוטסקית, האירונית, מלאת הייאוש, נעדרת האושר, ההכרה באפסות האדם ובתשוקתו התמידית להיות מי שהוא לא, הם לא נועדו להיות פזמונים.

גם הלחנים החדשים האלה (שבעה של שבן, ארבעה של רכטר, שניים של רוטשילד ואחד של אסף תלמודי, המנהל האמנותי, המפיק המוזיקלי והרוח החיה והמנווטת של האלבום) יהיו בסיס להתייחסות עתידית, ולחלקם עוד יימצאו לחנים משוכללים ומתאימים יותר.

ממש כפי שתלמודי עצמו כותב במאמר הבהרה חיוני ומחכים בפתח הספר-דיסק, שלא פשוט לחבר מוזיקה לטקסט ויש הרבה דרכים להיכשל במלאכה זו. ובעיקר ש"מנגינה מצליחה להיות באותו הזמן בגד יפה וצילום רנטגן" ושהלחנים של עמיתיו חושפים שכבות של טירוף, רוך וחמלה, שהעין עשויה להחמיץ בקריאה חטופה של הטקסטים. אבל דברים דומים אפשר להגיד על האזנה חטופה בפגישה ראשונה עם השירים.

יוני רכטר הוא כנראה המוזיקאי המוביל בפופ הישראלי (ולא רק) בהלחנה לתיאטרון, והוא דגם זאת גם בבשרניות המוזיקה שכתב וגם בביטחון שנוכחותו השרתה על הבמה ("היא ישנה עמוק" מ"אשכבה" או "השיר של יונה" מ"מלאכת החיים"). ואם השתעשענו במחשבה שאנו חוזים בטקס העברת הלפיד ממנו לשלומי שבן, אולי נחפזנו, כיון שעל אף חלקו הגדול יותר במופע (ובאלבום), אין עדיין לשבן הכשרוני, המבטיח והמוחצן באופיו (בניגוד למופנמות הרכטרית) חותמת כמלחין לתיאטרון. ואולי גם זה יגיע.

אלי מגן הוותיק גנב את ההצגה בנוכחות התמירה והשקטה כזמר נהדר וכנגן קונטרבס מרשים (והקהל אהב אותו גם בזכות ביצועיו ל"העץ הוא גבוה" ול"התעמלות בוקר", להיטי העבר של לוין שהלחין זוהר לוי ללהקת "אחרית הימים"). רוטשילד נעים הזמירות "קופח" לא אחת על ידי התאורה הלא מדויקת, שהשאירה אותו באפלה ובצל על לא עוול בכפו, רק מפני שניצב יותר מדי בצד.

   

ואולי הפקת האלבום והמופע היו יכולות להישמע אחרת אילו הגרעין שלה, הרכב האינדי  "אוי דיוויז'ן", היה לוקח את השירים בכיוון היידישאי שלו. עם נועם ענבר בשירה מלאת הטעמה, כוונה, רגש וגם אירוניה (רק אחד למרבה האכזבה, "אל תבכי" מ"הג'יגולו מקונגו" שהלחין שבן), גרשון וייסרפירר בטרומבון, גרשון לייזרסון בכינור, איל תלמודי בכלי נשיפה ואסף תלמודי, בכבודו ובעצמו, באקורדיון ובשירה. ובכלל, כמה לוויניות יש בשם "חטיבת האוֹי"?

ההופעה היתה רק הכנה לקראת הפגישה עם האלבום והיא - הודות להאזנה מהנה לשירים בלופ אינסופי כמעט - עוזרת לסדר את הראש. כן, זה מזכיר להבדיל את "הכבש הששה עשר" של יהונתן גפן.

עבודת אנסמבל מפרכת ושקדנית שזכתה, מן הסתם בצדק רב נוכח המפגש עם השפה הלווינית, כתיבתו ותמונת עולמו הפסימית ("בין שדך הימני לשדך השמאלי/ השארתי טיפת זיעה שלי/ ואני כה עייף ואין לי חשק לחיות"), לתואר הציני "הקבס הששה עשר" מצד השותפים בה. ביניהם גם ערן וייץ בגיטרה חשמלית, בנג'ו ופדאל סטיל (ה"גיטרה" שמייצרת צליל בכייני-מתכתי של קנטרי), איתמר דוארי ורוני עברין בכלי הקשה, אסף רוט בוויברפון ומרימבה, וגם רע מוכיח שחלקו בעיבוד של "ליד הספסל הזה" (מ"אחרון", לחן וביצוע של רכטר) מוביל את השיר הכי רחוק וחופשי, ג'אזי וגם קצת אוריינטלי.

סוד התמצות הלוויני מתבטא גם בהלחנה. ארבעה שירים בלבד גולשים מעבר לשלוש דקות ורק אחד, "ימי הקיץ" אולי בשל מורכבותו, מגיע לחמש דקות. הלחן היחיד של תלמודי, ל"פנים של ילד באגם" (מהמחזה "כריתת ראש"; ביצוע קרולינה) מעט יוצא דופן, נושא נופך אקדמי-משהו.

   

"חשבתי שאצלנו זה יהיה שונה" (מ"חיי המתים"; לחן וביצוע של שבן) הוא הקרוב ביותר לרוק'נרול, גם באלבום וגם במופע (פסנתר סטייל רנדי ניומן). גם "שמים את אבא במקום שקט" (מספר השירים "הילדה חיותה רואה ממותה"; לחן וביצוע של שבן) מוציא ממנו מפגן נגינה ושירה מוכר ואופייני בדיוקו ובעוצמתו.

בדרכם אל הנצח?

ההפקה, בהרשאת  בעלי הזכויות, נטלה לעצמה חירות בשינויים קלים של טקסט ("אבל" במקום "אך" ב"בין שדך הימני לשדך השמאלי", או "חיבה" במקום "אהבה" ב"מנגינה ישנה" ועוד), אבל ספק אם היא מתירה חירות כזאת בהגיית העברית, בעיקר מצידו של רוטשילד ב"לא הצלחתי בחוץ לארץ אמא". ועל רקע זה תענוג להקשיב ללשון המדויקת שבפיו של רכטר, שמקפיד על "הֶעלים" ו"בֶּחצר" (ב"אני ילד בעיגול אור", מתוך "מלאכת החיים") ועל "וּכְכֹל שאת רכה" (ב"ליד הספסל הזה") ובהשראתו ובהובלתו כולם שרים בחדווה "וַאֲני (כה עייף)" ב"בין שדך הימני לשדך השמאלי".

   

בנקודת הזמן הזו קשה להעריך איך הרדיו יתייחס, אם בכלל, לאלבום החדש, ואם לשירים יהיו בכלל חיי במה - אם במופע של כל האנסמבל או תמציתו, אם ברפרטואר האישי של כל אחד מהזמרים. או אז אפשר יהיה להצדיק את ההתייחסות גם לשירים האלה של חנוך לוין כרלוונטיים, כבני בלי גיל, כמי שנמצאים בדרכם אל הנצח (כמו "שיר הקרואסון" כדואט של רכטר-את-שבן או "לונדון" עם רוטשילד ונחשון, שנכללו גם הם במופע).

האלבום הזה הוא הזמנה לכך, גם בעזרת הספר שבו, ובו צילומים של לוין, תמונות ממהלך העבודה של האנסמבל, דברים אישיים של המשתתפים ומאמרים מאת אנשי תקשורת, חסידים של לוין שמתגעגעים לאיש וליצירתו, כגדי דגון, אפרים סידון, רותו מודן, אורי משגב וקובי מידן, שגם הנחה את המופע וקינח את חלקו בשירת א-קאפלה מפתיעה של שיר מתוך "הוצאה להורג".

לאוהבי תיאטרון ושירה, לשוחרי מוזיקה קאמרית בכלל ומוזיקה ישראלית עכשווית בפרט, לחסידי חנוך לוין וכל האמנים לעיל, לחוד וגם ביחד, "היספיקו החיים" הוא חתיכה חיונית בתצרף של התרבות המקומית. מסוג הדברים שצריך להספיק בחיים, למרות עליבותם.


היספיקו החיים? מופע משירי חנוך לוין. היכל התרבות ראשון לציון. רביעי, 6 בפברואר 2013

אמנים שונים. היספיקו החיים? משירי חנוך לוין (עבודה עברית/הליקון/ imusic )


למועדי מופעים >

10/02/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע