סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: שלנה עליך
 

 
 
שמה המפורק להברות (מ"של נעליך", למי שלא תפס עד כה) והמבואר מחדש מכיל בעצם הכל: גם השראה מן המקורות הכתובים, גם כבוד לאמונה ולאדם, גם לא מעט הומור, גם רוח תזזית, וגם – ואולי זה העיקר – קלילות של רגל ונשמה שמתאימה לאנשים צעירים ברוחם, נוודים בנשמתם, תרמילאים בהווייתם
קחו את גאיה ושוטי הנבואה, ערבבו עם גזוז ולולה, בזקו קובי אוז, וקבלו את "שלנה עליך"


ויש גם ההפך. שההופעה טובה יותר מהאלבום. כמו זו של ההרכב שַלנָה עָלֶיךָ.

אלבום הבכורה, שנקרא כשם הלהקה (10 שירים, 38:52 דקות), נשמע כמו נסיונות וניסויים, תרגילים ותרגולים בכתיבת טקסטים ובהלחנת שירים, בקומפוזיציה ובעיבודים, בבחירת הקצב המתאים והביצוע ההולם. כמו עבודת גמר (מוצלחת!) של בוגר (מוכשר!) של בית-ספר רימון (מה שאכן!) בחיפושיו אחרי צליל אחר וקול ייחודי משלו.

שלנה עליך אמנם מוגדרת כהרכב, אבל למעשה היא הסביבה התומכת בכשרונו של איתן גינזבורג, כותב ומלחין, נגן גיטרה וזמר, שמקיף עצמו בעמיתים, עמיתות בעיקר, פונקציונאליים.

והוא מצטיין בבחירת הקולגות שלו: בגרעין המשולש של ההרכב באלבום משרתות את הצליל טלי רובינשטיין בחליליות ובקולות ומורן מייזלס בפסנתר ובשירה. על הבמה ממלאות את מקומן שלוש אחרות: יובל גוב בחליליות, אדווה ספקוטי בפסנתר ובשירה וענת בן-חמו בשירה.

הצעת האופטימום מול גרסת המקסימום

ולא בגלל השינויים בעמדות הנשיות הייצוגיות של ההרכב יש הבדל משמעותי בין העבודה האולפנית להופעה הבימתית. למען הצדק, גם רובינשטיין (שיצאה ללימודים מעבר לים) וגם מייזלס (שמפתחת לעצמה קריירה עצמאית) היו חלק בלתי נפרד מ"שלנה" לפחות ב-4.5 השנים הראשונות (מבין חמש) לקיומה, בשלבי ההתפתחות והצמיחה, העיצוב וההתערות כלהקת הופעות אהודה ומצליחה, כמעט פולחנית.

כיוון שלא ראיתי את ההרכב בגלגוליו המוקדמים, איני יכול להטיל דופי בעבודה הבימתית של שתי "המייסדות" הנ"ל. להפך, אני נוטה להניח שדווקא תרומתן היא שהובילה ושיכנעה את גינזבורג בצורך להנציח באולפן את החריש הבימתי, גם כדי שיהיה פלסטיק לאוהדים הנאמנים והמתרבים (והן גם אלו שמצולמות בחוברת המלים באלבום). ומאוד אפשר – על כך יכולים להעיד חסידי "שלנה" – שגם קודם לליין-אפ העכשווי סיפקה ההופעה החיה אותה חוויה או דומה לה.

כל זה רק כדי לחזור לנקודת המוצא ולהגיד שהאלבום אינו משקף את ההופעה. ראשית, הוא קצר ממנה בהרבה (הופעת ההשקה, עם שני אורחים, כללה 18 שירים ונמשכה כשעה חצי). שנית, וזה העיקר – על אף שההתנהלות היתה הפוכה, כשההופעות קדמו לתקליט, האלבום הוא אקדמי משהו, מגלם את הפוטנציאל, בעוד ההופעה היא המימוש המוצלח שלו. עניין של הצעת האופטימום מול גרסת המקסימום. ואני משוכנע שבבוא היום, כשההרכב יקליט גם אלבום בהופעה חיה, נוכל לעמוד על ההבדל.

בהחלט מזמינה תיזוז ומחול

אך לעניין. קחו את שבע, גאיה ושוטי הנבואה מצד אחד, ערבבו עם גזוז ולולה מצד שני, קשטו במתי כספי ודני סנדרסון ובזקו קמצוץ קובי אוז, וקיבלתם את "שלנה עליך".

שמה המפורק להברות (מ"של נעליך", למי שלא תפס עד כה) והמבואר מחדש מכיל בעצם הכל: גם השראה מן המקורות הכתובים, גם כבוד לאמונה ולאדם, גם לא מעט הומור, גם רוח תזזית, וגם – ואולי זה העיקר – קלילות של רגל ונשמה שמתאימה לאנשים צעירים ברוחם, נוודים בנשמתם, תרמילאים בהווייתם, שיצאו ושיוצאים בנפש מתרוננת לדרכים ולמסעות, גם גשמיים וגם רוחניים. ומתאימה גם לכאלה שלא ייצאו מהבית, אבל הווייתם כמהה ומרחפת.

היצירה השלנאית (או שמא הגינזבורגית?) היא סוג של מוזיקת עולם. רכה ולא מעיקה. מרפרפת ולא מקשה. הגרסה הסלונית מיושבת (מלבד ציקי לאור, נגן הבס, אף אחד מהם לא עומד בהופעה), מלהיבה, אך גם מאופקת. יש בה מסורת פולקית של צליל חליליות שונות (בביצועה של יובל גוב, הצעירה והמבורכת) שנשמעות לפרקים אנגליות וקלטיות, אבל גם גליליות. ואולי בכלל זה משב רוח דרומי שמוסיף ללהט הכבוש ולשירת הנשמה של גינזבורג.

שלנה בהחלט מזמינה תיזוז ומחול, מחיאות כף ורקיעות רגל, אבל גם עוצרת רגע לפני ההיסחפות כדי לא להפסיד את היופי שבשירים ובלחנים, בהרמוניות הקוליות המופלאות ובאפקטים הווקאליים המגוונים, בנגינה המקסימה, שבניגוד לאלבום החשמלי משהו (עוזי פיינרמן בגיטרה חשמלית ולני בן-בשט, המפיק והמעבד, בתכנותים ובפסנתר חשמלי), היא אקוסטית לחלוטין באופיה (אפילו הבס החשמלי נמהל בצליל ללא הכר).

שלנה-עליך-יחצ.jpg
שלנה עליך (יח"צ)

מה רע בחיים. הכל נחמד

כצפוי, השירים מאיירים תמונות וציורים טבע ונוף, ממסעות וחוויות, גם בנוף האנושי. שירים של אהבת אדם, עידוד ותמיכה, גם של אמונה, בבריאה ובכוחה של המלה להביא מזור, מרגוע ומרפא (כמו האימוץ שלהם את "אוי" של אהוד מנור ומתי כספי, השיר היחיד לא שלהם באלבום, שלמרבה הצער לא נכלל בהופעה).

שירים שמורכבים משברי פתגמים מוכרים וממשפטים שגורים. שוברים מלים להברות, מחלקים אותן, בונים מחדש יצירה שכולה מאירה ואופטימית. מה רע בחיים. הכל נחמד וכיפי. ואם יש חריגים ויציאות, כמו הבלדה האישית "זאת היתה טעות", שעניינה בקשת מחילה, היא נשארת על התקליט, לא נכנסת להופעה.

המופע נפתח עם מתאבן א-קאפלה קצרצר, שעשוע מוזיקלי של כמה-טוב-שבאתם-להופעה-ואיזה-כיף-לנו-לשיר-בפניכם. "על מצע קוצים", "שצף הגלים" ו"שב, אדם" מן האלבום (כשביניהם מסתנן האאוטסיידר "לכל מה שידעתי") מציגים את סאונד מוזיקת העולם של "שלנה", כולה בעזרת גיטרה אקוסטית, פסנתר, חלילים וכלי הקשה.

כל אלה גם מציגים את גינזבורג כאישיות בימתית נינוחה וכובשת, עם קול ערב ונעים, שירה קולחת שמדגדגת פה ושם גבהים בווירטואוזיות פאלצטית. את המראה המחבק וחיוכו השובה משלימה התנהלות הומוריסטית, סנדרסונית-כספית, בסיפורת משעשעת, מימיקה מצחיקה וקולות מבדחים.

זכרונות מהשכונה-נה-נה

הוא מקדים הסבר קצר כמעט לכל שיר, מאיר את גלגוליו וממקם אותו בעלילה ובסביבה. זה התחיל בכלל מבלון לא מנופח ומתוח, וזה קיבל את המלים רק בירידה לסיני. מבוא הולם לחטיבת "שירי ילדים", עם "כך זה היה" המתוק, "לה לה לה" שעניינו למות על חקלאות ואמנות, ו"עוגה עוגה", שאכן נפתח בשורה משיר הילדים הנודע, אבל בלחן בוגר, ומתפתח ליצירה מוזיקלית מורכבת שיש בה גם אנגלית וגם ניחוח של שיר רועים מדברי.

גינזבורג לארג' מספיק כדי לתת לזמרות שלצדו, ספקוטי על הפסנתר ובעיקר בן-חמו, להפגין את יכולתן לבד ובפינג-פונג בינן לבינו וגם בינן לבין עצמן, ומכבד את האחרונה בסולו משמעותי בלהיט "עד שתבואי לכאן", אחד מארבעה שירים שהלהקה שיגרה לרדיו. בעקבותיו מגיע "גן עדן עלי אדמה", סינגל אחר שכולו זכרונות מהשכונה-נה-נה בגרוב מקומי שמנוקד במוטיבים אפריקאיים. איזה יופי.

פרק האורחים מחזיר לרגָעַיִים את הפסנתרנית והזמרת מורן מייזלס, עם "כשהדלת תיפתח" החביב שלה. היא מזמינה את אבי גרייניך, ידיד ועוקב ותיק של "שלנה". תחילה הוא שר מהפסנתר את "אל האור", שלשונו התנ"כית הנמלצת הופכת אותו, בסיוע שירת רבים על הבמה, למעין תפילה של בית-כנסת. לאחר שמייזלס פורשת, הוא מצטרף לגינזבורג בביצוע "לאט לאט" ("איך הוא בא לי, השיגעון, משישי עד יום ראשון"). למען הסר ספק, כל השלושה אינם מופיעים באלבום.

חוזרים אליו לסיום עם "על הנשמה", שמתכתב בריש גלי עם טיפקס, בלחן, באלמנטים האתניים, בשירה ובנעימה. להיט הופעה מקסים. את ההדרנים פותח גינזבורג לבדו, ולראשונה מאחורי הפסנתר, עם "זה בול אותו דבר", בלדת אהבה וכמיהה ושירת נשמה עם מודולציות קוליות.

הדהוד לא מוכחש למוש בן-ארי

ההופעה ננעלת עם צמד נוסף מן האלבום – שיר האהבה היפהפה "יולה", ספק לבת זוג, ספק לילדה, עם דומיננטיות של בן-חמו, ושיר הנושא והמנון ההופעה "שלנה, מי פה נמצא?", שיר מקפיץ ומשמח, עם גרוב משלנו שיש בו הדהוד לא מוכחש למוש בן-ארי:

"אם עמוק בפנים עוד אותם פחדים/ ושאלות שוב עולות, זוחלות אלי/ בלב ים, אני קטן מדי והמים/ סוערים// את התשובות באופק לא רואים/ הזמן דוחק אותי, העול כבד עלי/ איך אני אוכל/ למצוא שוב את הדרך אלי?// שלנה – מי פה נמצא?/ שלנה עליך ועלינו/ שלנה – מי פונים, אל מי פונים?!/ עננו בנגינה". וכן הלאה.

וגם אם הקהל לא מצטרף בשירה, אין ספק שבתוך תוכו הוא מתרונן ומאמץ בחום ובעונג כל מלה. כי "שלנה עליך" היא בהחלט מתנה למי שלא הפסיק להאמין בשירה יפה ומהנה. ובהופעה על אחת כמה וכמה.

שלנה עליך
, "שלנה עליך" (עצמאי)

שלנה עליך בהופעת השקה, זאפה תל-אביב, ראשון, 10 בפברואר 2013

למועדי מופעים >

13/02/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע