מוזיקה - אלבום והופעה: ליאור אלבו

ליאור אלבו השתחרר סוף-סוף מהצל של הפוסט-ניינטיז וחושף באלבומו "איש תייר" יוצר מרתק

כמעט עשר שנים לקח לליאור אלבו להתאושש מזיקוקי הדינור שבתוכם ארז המפיק רן שם-טוב את "דקה מתחת למים" (2004), אלבום הבכורה שלו כזמר בוגר. די זמן כדי להבין בדיעבד שהאגו-טריפ המסחרר של מנהיג איזבו לא ייצג את דרכו האמנותית.

אולי הוא זיכה אותו בנקודות בתקשורת ובביקורת, אבל החטיא בעצם את אלבו האמיתי, זה שמפציע בכל יופיו וכשרונו ב"איש תייר", אלבומו השני (לא כולל כמובן את "עודני ילד" מ-1982, אלבום הביכורים שלו כילד בן 12).

דומה שהתצלום בחזית הדיסק עשוי ללמד על תחושותיו של אלבו. הוא נראה שם ספק עומד, ספק קופץ בתוך ים סוער, לבוש ורטוב עד לשד עצמותיו, שמח לתפוס אוויר ולנצח את המשברים, תרתי משמע. יותר מדי זמן הוא שהה מתחת למים, עכשיו העת להתעטף בחלוק רחצה, להתכרבל ברצינות בתוך אמנותו ולהשתחרר מהצל של הפוסט-ניינטיז.

איש תייר, ליאור אלבו (יח"צ)

מתכתב יותר עם העבר מאשר עם ההווה
ב"איש תייר" (לא שם הכי מוצלח לאלבום) אלבו משתחרר כמעט לגמרי מכבלי העבר. הוא נשמע הרבה יותר פתוח ובוגר, מגוון וגם נאמן, תרשו לי לנחש, לטעמים ולרצונות של ליאור אלבו. פחות כותב, יותר מלחין ובעיקר מבצע. זמר של פעם, באיכויות ובבחירות של פעם, כשזמרים התעניינו במה שיש לתרבות ולאמנות סביבם להציע, ולא התעסקו רק במיץ של עצמם והעמידו את עצמם במרכז העולם ושפטו אותו לפי מערכת היחסים איתו.

בניגוד לאלבומו הקודם, שבו כתב והלחין את כל השירים, הפעם הוא מסתפק בעשרה שירים (ועוד שלוש רצועות בונוס, באנגלית ובצרפתית). אמנם הוא הפליא להלחין את כולם ברגישותו המיוחדת, אבל כתב רק שלושה מהם. באחרים הוא נשען על הפזמונאים אידמית הראל ומאיר נווה (שני שירים כל אחד), ובעיקר על יוצרים שהם בבחינת אבות מזון בתרבות המקומית – דוד אבידן, חנוך לוין ומאיר אריאל, כולם זכרונם לברכה.

זה חשוב מפני שאלבו מתכתב יותר עם העבר מאשר עם ההווה – לאו דווקא בחומרים הכתובים, כמו בהפקה ובעטיפה המוזיקלית. בניגוד לראוותנות הצבעונית של שם-טוב, ששוחחה עם אופנות מוזיקליות עכשוויות ואף ניסתה להקדים או לנבא אותן, ב"איש תייר" אלבו לא מנסה לחדש, רק להזכיר נשכחות, או נכון יותר, להשתמש בצבעים מוזיקליים ישנים ואפילו עתיקים לצרכיו האמנותיים העכשוויים. ובזה ייחודו ויופיו של האלבום.

התנהלות תאוותנית בלקנית-פנקיסטית

אם אלבו טעה לחשוב לפני עשור שהוא רוקר, "איש תייר" האלבום (ועוד יותר ממנו ההופעה) מוכיח שהוא הפנים שזמר בל קאנטו שכמותו, עם מודולציות יפהפיות, משחקי קול מרתקים, שינויי גוון וטון מפתיעים, שייך לאמנות השירה: למחזמר, לקברט, לתיאטרון, לוודביל, גם לשנסון ואפילו לדרמה.

בעזרת שירתו העשירה ויכולותיו הקוליות המגוונות הוא יכול לנדוד במרחבי הזמן. משירה טרובדורית באווירת ימי הביניים ("ריצות והיתקלויות" של אריאל ו"אלף היסוסים" שלו) או בארומה של בלדת-עם אנגלית מוקדמת ("אל תבכי" של לוין; הלחן שלו הרבה יותר מוצלח ונכון לטעמי מזה שחיבר לשיר לא מכבר שלומי שבן עבור הפקת "עבודה עברית" לשירי חנוך לוין); דרך הגשה קברטית מפעימה ("איש צעיר" של אבידן או "רולטה" של הראל, עם נגיעות ג'אזיות-סווינגיות), כזו שמתאימה לערב מכובד של שירה מולחנת ("אני אדם מוצלח" פרי עטו) או למחזה מוזיקלי (שיר הנושא, שמתובל באפיונים לטיניים); ועד התנהלות תאוותנית בלקנית-פנקיסטית, מתוכנתת-מלוכלכת (בלחנו המאתגר ל"אוהב אותך" של נווה, שיש בו איזה אנפוף מסקרן ועם זאת לטעמי הוא הביצוע המרהיב באלבום) ולרוק אישי, חריף ובוטה בסאונד ("יושב עם עצמי", גם הוא של נווה, הכי רוק'נרול שיש לו להציע הפעם).

אלבו נעזר במפיקים מוזיקליים שונים שמשרתים את האמנות שלו בנאמנות ובאמינות: ליאונל (The Voice), פרטיין (חמישה שירים), יוני בלוך (ארבעה) ומשולש מ"איזבו", שמונה את יונתן לוי, שאול עשת ושירי הדר (שניים, ולא קשה לנחש מי הם).

גם שני הראשונים מרבים להשתמש בצלילי גיטרות חשמליות מובהקים, עם גיטריסטים נהדרים כטל קירשבוים (בשירות בלוך) ונעמן טל (בשירות פרטיין), שמרשים בהפקת אפקט של סלייד.

אגב, פרטיין גם אחראי להפקה המוזיקלית ולנגינת הגיטרות האקוסטיות בבונוס הראשון, קאבר ל-Saturday Night, שנשמע בפי אלבו יותר קרפנטרס מאשר סווייד. שני הבונוסים הנוספים הם גרסאות בצרפתית לשניים משירי האלבום.

לא הפרפורמר המושלם, אבל זמר מרתק

את התחושות שמלוות את ההאזנה לאלבום מעצים ההרכב הבימתי המפתיע והלא שגרתי של אלבו – אייל יהב בצ'לו, ניתאי קדוש בקונטרבס ונעמן טל בגיטרה אקוסטית ובפסנתר. לא ריתם סקשן, לא רוק'נרול ולא בטיח.

וגם אם ההרכב האקוסטי מפשיט קמעה את אלבו מלבושו ומפשט את ההפקה המוזיקלית העשירה של האלבום, הוא מאפשר לעמוד על הכישרון והיכולות של הזמר, הנגנים וההפקה המוזיקלית המשותפת שלהם. הגיטרה נותנת את הקצב, הצ'לו מציע את המלודיה והקונטרבס צובע את השירים במסתורין, בעומק ובאפלוליות לפי הצורך. פשוט יופי.
במופע ההשקה שמענו 15 שירים לאורך כשעה ועשרים. מינוס האירוח המתבקש של שלומית אהרון, שכסולנית הכל עובר חביבי שרה עם אלבו את "עודני ילד" בפסטיבל שירי הילדים ב-1981, אך גם זכתה לקבל ממנו לפני כשבע שנים שני לחנים לאלבום האולפן הסולני האחרון שלה והפטפטת המשותפת המיותרת שלהם – מדובר בשעה נאה ומהנה.

אלבו מגיש בה את השירים החשובים משני אלבומיו הבגירים, שישה מכל אחד. את "איש תייר" מייצגים "רולטה" השאנסוני (מלים של אידמית הראל, מבט של בני הדור השלישי לשואה על החיים; לרגע הוא מזכיר בשירה את ליאור ייני), שיר הנושא היפהפה (שלחנו מתכתב עם האדאג'יו של אלבינוני והיכולת הקולית מרתקת כזו של אנדראה בוצ'לי), "ריצות והיתקלויות" (שבפיו נשמע שונה לגמרי ורחוק מכל לחן אחר שנכתב לשיר של מאיר אריאל), "איש צעיר" (הקינה על הקורבנות הצעירים למולך המלחמה מתוך "שירי מלחמה ומחאה" של דוד אבידן משנת 1976, שמקבלת גוון של קאנטרי-פולק מרתק), "אל תבכי" (שיר הניחומים המכמיר לנערה הדחויה של חנוך לוין; היחיד שבו אלבו יושב ומלווה את עצמו בגיטרה בעוד טל יושב אצל הפסנתר), ו"מאחורי הדלת" (גם הוא של הראל, על מסכות, סודות ודלתות שאדם בוחר להיחבא מאחוריהם), אחד מ"להיטי" האלבום, בלדה רוקית (!) שנוגעת גם בשנסון וגם בבלקן.

נוסף על שיר הנושא (שמזכיר את העבודות של יובל מסנר וערן צור), את "דקה מתחת למים" מייצגים "אני צוחק" (שמפיק גרוב מהקשה על תיבות התהודה של כלי המיתרים), "בסיפור הזה" (שמזכיר את לחניו של ליאונרד כהן וזוכה להפקה מוזיקלית משובבת), "אדוני הרופא", "שדות לבנים" (שגונו קנטרי-פסיכדלי, ושירתו מזכירה את זו של יוסי בבליקי מפונץ'), וכמובן "חייל הרגש" הפנטסטי, גרסתו של אלבו ללחן של נטשה אטלס, כשההרכב הכלי שאיתו מאפשר להפליג עם השיר למקורות אתניים-אותנטיים – בהתחלה בצביטות המיתרים של שני כלי הקשת הגדולים, בהמשך במשיכות הקשת של הצ'לו ובסיום בסלסולי השירה ובמאוואלים המאופקים שהוא מפיק.

ליאור-אלבו-anakit.jpg
ליאור אלבו (יח"צ)

נהניתי. אמנם ההתחלה היתה מהוססת משהו, נאבקה קצת בעיוותי הגברה, אולם ככל שהמופע התקדם והאווירה התחממה, הם התגמדו ונדחקו, וקסמו של אלבו כזמר צבר תנופה, קשב וקהל (כן, באוזן). הוא לא הפרפורמר המושלם, אבל הוא זמר מרתק, עם שירים בשרניים ומעניינים והפקה מוזיקלית בימתית ייחודית ויוצאת דופן. וגם התקליט שלו נהדר.

ליאור אלבו. "איש תייר" (עצמאי); מופע השקה ל"איש תייר", אוזן-בר, תל-אביב, שלישי, 23 באפריל 2013.