סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פאות קדושות "מוטרף ובעל ערך מוסף"
 

 
 
בכל צומת, שנה או עשור, שבהם נדמה כי האירוע המרכזי הוא פוליטי, המוזיקה מנצחת על דרך ההגזמה. האירוויזיון הראשון בהשתתפות ישראל מנצח את מלחמת יום כיפור ב-1973; 'מלחמת' עפרה חזה נגד ירדנה ארזי מנצחת את מלחמת לבנון הראשונה; ריטה 'הפצצה האירנית' את מלחמת המפרץ הראשונה; הגירושין של רמי וריטה את האסונות של העשור הראשון במילניום השלישי; והפרידה של נינט מיהודה את הפוליטיקה של השנים האחרונות"
בין שושנה דמארי וירדנה ארזי לרוז פוסטאנס ויובל המבולבל. המופע "פאות קדושות" מספק בידור אמיתי


בראשית, לפני עשרים שנה בלבד, היו "בנות פסיה". ארבעה שחקנים-זמרים גברים בלבוש נשים, בהרכב הדראג הישראלי הראשון שפרץ את גבולות הקהילה הלהט"בית כדי להתנחל בלב הבידור הישראלי.

המופע של איציק כהן, אלחי לויט, גיל צ'רנוביץ' ובועז פייפר התבסס על חיקויים, פארודיה וסאטירה, של מערכונים ושירים קומיים, מוכרים וגם מקוריים.

למרבה האכזבה - שלנו מעצמנו, בדיעבד - דווקא כשהיציאה מהארון גברה וקיומה של הקהילה זכה להכרה וליתר סובלנות גם אם לא ללגיטימיות מוחלטת בקרב הציבור הישראלי הרחב, "נאלצנו" לחכות כמעט שנות דור, כדי לזכות לצפות בהרכב דראג מקומי נוסף, שעושה את אותה הדרך והופך למופע בידור חוצה מגדרים, מינים וגילאים.

יותר פאות, פחות קדושות

השם "פאות קדושות" ניתן כבר ב-2007, כשהמייסדים הופיעו במועדונים והבארים של הקהילה, אולם רק בשנתיים-שלוש האחרונות זכו יובל אדלמן, דני יאיר, ליאור כהן וטל קלאי שהמופע שלהם יתעצב ויתייצב, יהפוך לשם דבר, ויציין בימים אלה את הופעות ה-200.

סביר להניח שבגלגוליו המוקדמים, בהיותו קהילתי יותר ועסק גם בביקורת כלפי העולם העוין שבחוץ, היה המותג חתרני ונשכני יותר, וחלקו השני של השם (שנגזר ממשמעות הביטוי "פרות קדושות", שאותן יש לשחוט) היה נכון יותר. בתהליך ה"החצנה", בהתקרבות אל המיינסטרים, התרככה כנראה האמירה, ועתה - נרצה או לא - הדגש הוא על בידור ופאן, ועל ה"פאות", המראה הצבעוני והססגוני של ההרכב.

ככזה, דומה ש"פאות קדושות" התבייתו על המסלול שעשתה תחרות האירוויזיון בעשור האחרון (בעצם מאז זכייתה של דנה אינטרנשיונל ב-1998) והפיכתה לאירוע קרקסי רבגוני ולמבצר מגדרי ורשמי כמעט של הקהילה הלהט"בית האירופית והבינלאומית. והמופע שלהם, שנכתב על ידי הסטיריקן והמחזאי המיומן שלמה משיח ("זהו זה", "אסתי המכוערת", "אדוני שר האוצר"), ובוים בידי אמיר פרישר גוטמן, לא רק מתכתב עם תחרות הזמר האירופית, אלא גם מיועד לקהל שלה שהוא אחד הגדולים בציבוריות הישראלית – כי אין מי שלא נחשף אליה בשלב זה או אחר של חייו.

פאות-קדושות-ענק-1.jpg
פאות קדושות (צילום: יח"צ)

מגולדה מאיר עד ליהודה ונינט

אמנם ה"עלילה", היא האירועים החשובים והבולטים לכאורה בזמר העברי מאז הקמת המדינה, אבל האירוויזיון הוא המוסד המכונן שלה והגלאמור הראוותני שלו הוא הכלי העיצובי שמזין אותה. גם באירועים ותקופות, זמרות ותופעות שקדמו לו כמו מאבק הדיוות הראשון בין שושנה דמארי ליפה ירקוני, הלהקות הצבאיות ושולי נתן, וגם המחזמר "שיער" ואפילו גולדה מאיר, אולי הדראג קווין הישראלית הראשון אליבא דמשיח, גוטמן והפאות.

סיפור המסגרת מופקד בידיה של דיווה די, הלא הוא דני יאיר. הוא המספר, המנחה והמוביל, ולמעשה הקול "האמיתי" היחיד שנשמע ברצף לאורך 80 דקות ההופעה. חבריו-חברותיו - ציונה פטריוט (יובל אדלמן), טלולה בונט (טל קלאי) וקיארה דופלה (ליאור כהן) - נכנסים ויוצאים להגיש את פסקול חיינו. בניגוד ל"בנות פסיה", שחבריה היו כאמור שחקנים-זמרים, שקולם נשמע בשירה, "פאות קדושות" הוא "תזמורת בצורת" שחבריו מניעים שפתיים לצלילי פלייבק מלא (ליפ סינק בלעז).

ככאלה מיומנותם היא יותר קומית-חקיינית, ואיכותם נמדדת במידת הדיוק וההתאמה לנשמע ובווירטואוזיות הביצוע. אלה לא תמיד מושלמות אבל בהחלט נסלחות תחת הרושם המצטבר בגודש המוזיקלי, בעושר החזותי ובעיקר באינטנסיביות של החילופים המהירים והבלתי פוסקים, של מערכות לבוש (בעיצובה חסר הגבולות והמעצורים של אלה קולסניק) - 140 שמלות, 120 פאות (עם קריצות לז'קלין ואביגדור ליכטנשטיין, לשוקי זיקרי, לדליה מזור ולפארה פוסט), עשרים זוגות נעליים ושמונה חזיות (הצהרת און שלהם, לא שהם צריכים).

מפגן הזריזות המופלא בהחלפת בגדים ובכניסה לדמויות חדשות, מעיד שהמלבישים והפֵּאָנים שמאחורי הקלעים, הם הגיבורים האמיתיים של המופע.

בנחישות להכניס כמה שיותר מוזיקה, דמויות וסיפורי רכילות רלוונטיים, המופע מהיר, תזזיתי ובעצימות גבוהה. נדמה שרק שירי המסגרת – "We are family" כפתיח ו"Dancing queen" כהדרן מבוצעים באורך סביר, אם לא מלא. כל השאר נחתכים ומקוצצים כדי להסביר את הרעיון ולהמשיך הלאה, להספיק כמה שיותר.

הסיפור הוא ליניארי, פחות או יותר, אם כי הסדר הכרונולוגי לא נשמר תמיד. אבל למי אכפת אם הם לא מחמיצים אף תופעה מישראל באירוויזיון (עם אילנית, שוקולד מנטה מסטיק, גלי עטרי, יזהר כהן, שירי מימון והבטלנים), דרך להקות צבאיות, דיסקו (צביקה פיק ורותי נבון), האייטיז (מנגו, אלונה דניאל וסי היימן), חדירת האם.טי.וי. (מדונה, שר ובריטני ספירס), עליית המוזיקה הים תיכונית (עם מרגול, שרית חדד, קובי פרץ, אישתאר ואפילו חמסה), גיבורות הילדים (ציפי שביט, מרב והודיה ויובל המבולבל) ומגפת תוכניות הריאליטי - או יותר נכון, התורים לאודישנים שלהם.

בכל צומת, שנה או עשור, שבהם נדמה כי האירוע המרכזי הוא פוליטי, המוזיקה מנצחת, על דרך ההגזמה. האירוויזיון הראשון בהשתתפות ישראל (אילנית עם "אי שם") מנצח את מלחמת יום כיפור ב-1973; "מלחמת" עפרה חזה נגד ירדנה ארזי מנצחת את מלחמת לבנון הראשונה; ריטה "הפצצה האירנית" את מלחמת המפרץ הראשונה; הגירושין של רמי וריטה את האסונות של העשור הראשון במילניום השלישי; והפרידה של נינט טייב מיהודה לוי את הפוליטיקה של השנים האחרונות.

פה ושם מובעת ביקורת, חברתית בעיקר, בקושי פוליטית. כשהיציאה החריגה ביותר היא ניצחון האהדה את בית"ר ירושלים, את האירועים ה"משמעותיים" האמיתיים של שנות התשעים: מרקו מוצא את אמו, שרית חדד מוצאת את אבי גואטה ומוניקה לוינסקי מוצצת את ביל קלינטון. כשרק הזכיה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, מחזירה את הסדר על כנו.

פאות-קדושות-ענק-2.jpg
פאות קדושות (צילום: יח"צ)

בידור מוצלח עם ערך מוסף

ה"פאה" המוצלחת ביותר לטעמי היא ציונה פטריוט. על אף שנקודת המוצא של אדלמן, שמגלם אותה, לא מבטיחה כיוון שהוא גבר "גדול", בלשון המעטה, ובשל כך כניסתו לדמויות נראית בעייתית, הוא מתגלה ככוכב של ההרכב. ולא בכדי. אדלמן הוא השחקן הטוב והמוכשר בחבורה, וגיחותיו לבמה מאופיינות במתן ערך מוסף לדמויות שלו, ובשבירת הנוסחה ותבנית ההתנהלות הרגילה של שירה בלבד.

הוא קורע בדמותה של ריטה מבכה את "ימי התום" בהקלטת לייב, כשהוא בולס בננה ושקית חטיפים וגם מוצא זמן לנפנף פרגית; הוא משכיב בדמותה של רוז פוסטאנס, העבודה הזרה שמצאה את עצמה (עם שקית ניילון!) זוכה באקס פקטור הראשון; הוא מצחיק בטירוף כמיכל הקטנה; הוא משגע בדמותה של שירי מימון שרה בשמלה החשופה והאינסופית את "השקט שנשאר" באירוויזיון; הוא נהדר בדמותו של משה דץ שר עם דצה את "כאן נולדתי", כשגם תרומתו לעימות הסלפסטיקי בין חזה לארזי היא בלתי נשכחת. מבין האחרים ראויים לציון מיוחד החיקוי המוחצן-המושלם של יאיר את ריקי גל ב"מערבה מכאן" ושל קלאי את יובל המבולבל.

סיום המופע הוא חתרני. איפה הן הבחורות ההן, עם הקוקו והסרפן. למה כבר לא רואים אותן? שרות פאות קדושות, כדי להזכיר למי שלא שם לב או הוטעה לשכוח במהלך המופע המצחיק והמהנה, שהן בעצם גברים בדמות נשים. וזה ההישג העצום של החבורה: שבדרך השעשוע, התעתוע הופך למציאות. כמעט.

עוד יש לציין את עיצוב התאורה (שמשום מה לא ניתן לו קרדיט) שמצליח להעלים את הבמה הגדולה והריקה וליצור אשליה של מלאות, נוכחות והתרחשות לא פוסקת. הסאונד, לעומתו, רזה מעט. עוצמה וצעקנות באות על חשבון ניואנסים.

זה מופע חובה למתעניינים בסיפורי הרכילות של הזמר העברי. תנאי הכניסה נוחים: נדרשת שליטה מינימלית בפופ המקומי. אולם יותר ממנה ההתייצבות מותנית בלב נקי ופתוח, ללא דעות קדומות וללא אנרגיות שליליות. רק כך ההנאה מובטחת.

פאות-קדושות.jpg
פאות קדושות (צילום: יח"צ)

פאות קדושות . סיטי הול , סינמה סיטי גלילות . חמישי , 7 בינואר 2016


למועדי מופעים >

10/01/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע