סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עמיר בניון עושה ריסטארט
 

 
 
העיסוק 'הטריוויאלי' במלאכת החיים השוטפים מרכך את בניון, מנקה אותו. הוא לא מעורב רגשית כבעבר. היצירה שלו לא מייצרת את דרמת הכוח והנשמה של השנים הראשונות. אם היתה מצוקה שהניעה אותו, היא הפכה לרחשי רקע. אם היו לו צלקות נפשיות, הן לא נוכחות הפעם. אופטימיות? אולי כן, למרות שמוקדם לדעת אצל בניון."
מצויד בלייבל חדש ובסאונד אלקטרוני מרתק, בניון משאיר את הדרמות מאחוריו וחוזר זהיר ומפויס


מסתורין לא מפוענח

התחושה היא שעמיר בניון נמצא בפתחה של תקופה חדשה. "מילה ברוח" אלבום האולפן ה-12 שלו (ואולי ה-13, תלוי איך סופרים) מציין, מבחינות לא מעטות, התחלה חדשה. הוא הראשון שלו בלייבל הפרטי החדש "כנרית", לאחר שעזב את "נבל עשור", ששירתה אותו בעשור הקודם. הוא ראשון מזה תקופה ארוכה בה הוא חוזר לסאונד אלקטרוני. והכי חשוב, הוא אלבום משפחתי זהיר ומפויס, נזהר כמו מאש מהשאון האינטרנטי שליווה אותו בעת האחרונה, מנסה להשאיר מאחור את המחלוקות והסערות שעוררו אמירות ויצירות קודמות שלו.

אחרי ש"גילה" את כשרונה של רעייתו מרים ב"עץ על מים", אלבומו מ-2012, הגברת בניון-גולן היא חלק בלתי נפרד מהיצירה שלו. ב"מילה ברוח" היא שותפה שווה – חמישה מעשרת הטקסטים הם שלה. לא שהם נכתבו במיוחד עבורו ועבור הלחנתו. נהפוך הוא: בכתיבה הלא תמיד מחורזת שלהם, במתכונתם הלא פזמונית בעליל (הוא "נאלץ" לחצוב בהם בתים ופזמונים חוזרים) ובמיוחד בפנייתם בגוף ראשון מדברת, הם רחוקים מכך.

אני מניח שכבן זוג אוהב ותומך השירים של אשתו הם השראה מאתגרת (ממש כפי שעיסוקיו כמוזיקאי וכזמר מהדהדים ומפרים את שיריה). אבל גם אם אינם השראה בשבילו הוא מתכתב איתם, ובאופן בו הם שזורים באלבום הנוכחי עמיר מנהל איתם דיאלוג. אלה שירים מהבית. עוסקים באהבה, בזוגיות, בהורות, לא מתעלמים מהקשיים שבמערכת היחסים, ובצורך לתחזק אותה ולטפל בה.

כפי שבניון, איש של סתירות, קוטביות ומסתורין לא מפוענח, הרגיל אותנו ממש מתחילת דרכו, גם ב"מילה ברוח" יש שירים לא מעט שפנייתם או משמעותם אינה חד משמעיות והן ניתנות לפרשנות. האם הם מדברים על אהבה כפשוטה (או כמורכבותה...), או שהם מתכוונים בכלל למוזיקה וליצירה? חוסר הבהירות הזה, מרווח המחשבה שהוא מאפשר, נוכח בשירים כמו "עוד רגע" (שלו) ו"איך אדע" (שלה), מציץ בשיר הנושא (שלו) ומבליח ב"אין עוד יופי" (שלה), אולי היפה והמפעים בשירי האלבום.


עמיר-בניון-1-יובל-אראל.jpg
עמיר בניון (צילום: יובל אראל)




כמו חץ שלוח אל הלב

 
אולם, כאמור, זה אלבום משפחתי אוהב ומכיל (מכיל גם 36:09 דקות). למן ההכרה בכוחה של המלה (בשיר הנושא הפותח), שככל שתהיה קטנה היא מדויקת כמו חץ שלוח אל הלב. אולי גם קטלנית בגלי הרגש שהיא מחוללת (ואפשר לראות במלות השיר גם התנצלות והבעת צער על שירים והתבטאויות עבר וגם נחישות של חזרה למסלול יצירה מיטיב) ועד "יחיאל" הנועל, השיר הכי פופי, רך ומשמח, בתנועה מעגלית מערסלת, שנכתב באהבה, בחמלה ובדאגה לבנו.

תמיד אהבתי אותך, הוא נשבע ב"באמת" (שלו). אבל אם זה לא היה נראה כך, זה רק מפני שהייתי עסוק בעצמי. או במלותיו המדויקות: "פשוט אני הייתי אני כל כך". אבל גם: "שמחתי בך ואשמח בך עד יומי האחרון כל כך". מולו "השגחה פרטית" (שלה), שלחנו המאגרבי מצטהל בריף מדבק של גיטרה חשמלית (שהוא עצמו מנגן), הוא שירת בקשה ותחינה של אשה, להגנה, לתמיכה, לאהבה, ובכלל תוהה אם ואיך הוא אוהב אותה.

"תכתבי לו" (שלו) מודה שיש קשיים באהבה, שהוא מוטרד בגינם ומעוניין בתקשורת בינזוגית לפתרון אותן בעיות. בעוד "אין עוד יופי" הנפלא והמאפיל על כולם בעוצמותיו הרגשיות, בלחן ובביצוע, בודק – אולי באכזבה מסוימת, ואולי לא – את הזוגיות שביניהם מבעד לעיניה שלה: "אין עוד יופי כזה כמו שלנו/ והשנים רצות לי כמו לפני המוות אני לא/ מספיקה להיגמל מחלומות ואין די/ במלים ובמוזיקה ובחלומות אני/ שולחת יד בוא ברור מתעתע". ביד אמן בניון מצליח לסתת פיסוק ומפליא בפרייזינג.

"קולֵך" (שלה) לקוח גם הוא מחדר הילדים של משפחת בניון. ואם השיר האחרון נכתב על ידי עמיר לבנם, שיר זה מופנה על ידי מרים לבתם. כשהפיוט "ירושלים" (שלה), שמחַלֵן את הכמיהה לציון, מאזכר גם את הבן, גם את האב.

  
 
פחות דרמה
 
לתחושתי, העיסוק "הטריוויאלי" במלאכת החיים השוטפים, מרכך את בניון, מנקה אותו. הוא לא מעורב רגשית כבעבר. היצירה שלו לא מייצרת את דרמת הכוח והנשמה של השנים הראשונות. אם היתה מצוקה שהניעה אותו, היא הפכה לרחשי רקע. אם היו לו צלקות נפשיות, הן לא נוכחות הפעם. אופטימיות? אולי כן, למרות שמוקדם לדעת אצל בניון.

במיוחד נוכח היבושת והרזון היחסיים של ההפקה המוזיקלית. כאמור, ליאון שושן ושי (אלגו) בשן, שעובדים אתו צמוד בחמש השנים האחרונות (מאז "עץ על מים", 2012), עוטפים ומכסים את בניון בשמיכה אלקטרונית דקה וצנומה, שמתעבה בעיקר ב"עוד רגע" וב"באמת". שלושתם – שושן, בשן ובניון – מוציאים לפועל היחידים את הנגינה. הם חולקים את ההקשה והתופים המסומפלים (שושן), סינתיסייזר, תכנות, גיטרה חשמלית ובס לעת מצוא (בשן), גיטרה, קלידים ועוּד (בניון).

העוד שלו פותח ומזכיר (בשיר הנושא וב"באמת") למי ששכח, את הסוגה המוזיקלית הייחודית לעמיר בניון. שילוב יוצא דופן ופורץ דרך של פיוט מזרחי הארד-קור, ערבי-אנדלוסי-צפון אפריקאי, תחביר בלבדי (שמבליט הדגשים מקוטעים של סטקטו) ושירת נשמה אותנטית, יחידה במינה וחסרת מתחרים בשפה העברית. המאוואלים והסלסולים הם חלק בלתי נפרד מההבעה הבניונית, מוטמעים עמוק בהפקה המוזיקלית, וגם ממציאים פיוט חסידי אנדלוסי מקורי ביותר (ב"איך אדע").

והעברית? נהדרת בעקרון. הכתיבה של מרים בניון-גולן אמנם גבוהה, אבל נשמעת כמו טבעית בפיו של בעלה, בשר מבשרו, חלק מאמנותו. בניגוד לשירים שלו, שלה מנוקדים. מן הסתם הועתקו מספר שיריה שלה. והניקוד הזה ממעיד אותו לרגע. כי אצלה הוא מקפיד בכבודו של הניקוד המדויק ושר "וְכוּלם" (השגחה פרטית). אצלו הוא נזהר פחות ושר "וְכֹּל" (ב"יחיאל"). למה? 
 


עמיר-בניון-2-יובל-אראל.jpg
עמיר בניון (צילום: יובל אראל)



לא שורף קלוריות
 
אל הבמה, במופע שנמשך כשעה ו-40 דקות, מביא בניון רק שלושה שירים מן האלבום החדש. לא מעט, בהתחשב בכך שאלבומים קודמים שלו זוכים לנציג-שניים, לא יותר, להוציא את "רק את", אלבום הבכורה שלו (1999) שמיוצג בארבעה להיטי ענק מכוננים - "רק את" (היחיד שהוא מלווה את עצמו בעוד. אגב, כשהוא מנגן, גם בגיטרה החשמלית ב"נשמתי", הוא לא שר, ולהיפך), "יש לי חלום", "מורה לחיים" ו"כשאת עצובה" הנועל.

בליווי הרכב של שישה נגנים (יניב דדון גיטרות, ליאור עוזרי בס, אביב ברק תופים, הלל אמסלם כלי הקשה, אלעד לוי כינור ואודי תורג'מן קלידים, אקורדיון והפקה מוזיקלית), שנשמעים כמו תזמורת אנדלוסית קטנה אך שרירית, בניון נותן את הזווית האחרת, עשירת המרקם, לשירי "מילה ברוח" - "אין עוד יופי" הפותח, "באמת" החפלאי כמה שירים אחריו ושיר הנושא, טעון באנרגיות רוקיות ובהפקה מוזיקלית מרתקת, לנעילת החלק הרשמי, טרום ההדרנים.
כשלראשו כובע מצחיה, שהפך כבר לסימן היכר, בניון לא מבזבז אנרגיות, לא מאבד קלוריות. בקושי זז ממקומו, וגם זה – רק בין השירים ובקטעי המעבר האינסטרומנטליים שבתוך השירים. נטוע מול המיקרופון. כמו חזן מול התיבה (מבלי להעליב את שליחי הציבור קלי התנועה). מכונס בעצמו, ממוקד בדפי הנייר ובמלות השירים שלפניו. ללא טריקים. שום גינונים. אפס קריצות לקהל. לא משוחח איתו, לא מנסה ליצור אינטראקציה, לא פוזות, לא צעדי מחול. רק שר. קונצרט.

הוא נראה ונשמע כמי ששר לעצמו. נהנה מתגובות הקהל, אך בהיעדר חתירה למגע עמו (מחיאות כפיים בין הבתים לא נחשבות), זה לא באמת משנה לו ולאמנותו. גם אם אינו עולה לגבהי השירה ולעוצמות הצעקה המטורפות המוכרים רק לו (ואפשר רק להצטער שלא הצטייד בזמרי ליווי שיעניקו לו תמיכה מתבקשת בנקודות קריטיות), בכל שיר כמעט יש לו אפשרות והזדמנות לפתוח מצערת, לנסוק מעלה ולשוחח עם השכינה. או, לחילופין, להתגבר על התזמורת שאיתו. ולטעמי, שני השירים שבהן הצליח להסתדר בלעדיה – רק עם תורג'מן בקלידים ולי בכינור – היו המרשימים, הטובים והמוצלחים במופע.

במקרה או לא, אלו היו הגרסאות שלו לשירים שיצר לשימוש אחרים – "מי תרצי" שכתב לגידי גוב ("בקצה ההר", 2005) ו"את" לישי לוי ("את", 2012). בראשון נהנה להיות קול שני לשירת הרבים של הקהל, בשני שר א-קאפלה כמעט, עם שרטוט מינימלי של קלידים. איזה יופי. והתשואות הממושכות והמוצדקות, אף חילצו ממנו חיוך מבויש של סיפוק. 

  

 
זמר יחיד בדורו
 
אז מה עוד היה לנו? להיטים נבחרים כמעט מכל האלבומים. "ניצחת אתי הכל" (מהאלבום נושא שמו, 2004), "כמו תינוק" (מ"עץ על מים"), "שמחות קטנות" (מ"אותו מקום אותה הרוח", 1999), "את אינך" (מ"שלכת", 2002; ובמרחק הזמן אפשר לשכוח שהמקור הוא אנגלי, של ג'ף לין מ"אלקטריק לייט אורקסטרה"), "נשמתי" ו"הכל עד לכאן" (מהאלבום בשם זה, 2006. הראשון במתווה תוניסאי צוהל ומענטז נוסח "סהרה" ו"שפתיים"; השני כפיוט לכל דבר, ממש תפילה).

היה גם פיוט "רשמי", "נורא בי עמרם" של שאול דה-מלאך, שעניינו מאבק הירואי, מואץ קצב, נגד יצר הרע; "יא זהרתן" הערבי, מתפריטו של פריד אל אטרש ירום הודו (היחיד אותו שר עם ג'סטות גופניות כלשהן); גרסתו לתחיית המתים ב"חזון יחזקאל" (מ"לדעת הכל", 2010); והדרני הגל הראשון - "סופה", מאלבום נושא אותו שם ( 2015), שנשמע היום כסיכום וכמבוא של האלבום והמופע החדשים, ו"עומד בשער", גם הוא נושא שם אלבום (שראה אור ב-2008) שהיה אחד מהמנוני ההמתנה לגלעד שליט ועם שובו חזר להיות שיר צעקה וכמיהה לבוא המשיח, כפי שנועד.


  



הגל השני היה סוער ומלהיב במיוחד. רק שיר אחד, אבל "כשאת עצובה", כשהקהל שר שוב ושוב ובקול גדול את "בצבא הכי גדול שבעולם אלחם למענך", והאייפונים, כולם כמעט, מצלמים במרץ את המעמד המרגש.

לא איש במה מלהיב, אבל זמר גדול, יחיד בדורו, ומעבר לכך.

עמיר-בניון-3-יובל-אראל.jpg
עמיר בניון (צילום: יובל אראל)


עמיר בניון. מילה ברוח (כנרית / פונוקול)
עמיר בניון. השקה למילה ברוח. המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. שלישי, 3 בינואר 2017


למועדי מופעים >

08/01/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע