סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אירוויזיון 2021 – תמונת ניצחון
 

אם אלנה קורצה מהחומר הנכון - עכשיו מתחילה העבודה הקשה, הנחושה, הסיזיפית, להוכיח שהיא ראויה למחמאות. לפחות בקרב מביני דבר, השופטים, אצלם דורגה 12, יש לה תנאי פתיחה לא רעים."
 
 
למרות המקום ה-17, עדן אלנה עשתה עבודה תודעתית חשובה מאין כמוה עבור ישראל. ולהקת מונסקין האיטלקית שקטפה את המקום הראשון הוכיחה שהרוקנרול לא מת


הופעה מצוינת

אף שהיה צפוי – לפחות לפי שערי ההימורים - אל תתאכזבו מהמקום ה-17 שאליו הגיעה עדן אלנה באירווזיון, אמש ברוטרדם. הצעירונת מישראל רשאית לזקוף ראשה בגאווה. היא ראויה לכל המחמאות. באחד השבועות הקשים יותר של ישראל, מבחינה מדינית כמובן, היא עשתה עבודה תודעתית חשובה מאין כמוה. נוכחותה בגמר היא תמונת ניצחון והישג לא מובן מאליו, אולי גם בלתי נתפס, והיא ראויה לקבלת פנים ממלכתית, לא פחות, עם שובה לארץ.

המקצה שלה, חצי הגמר הראשון, היה לטעמי, הקשה יותר להעפלה, והעובדה ששיחקה אותה דווקא אז, ביום שלישי, כשהפסקת האש היתה בגדר תקווה, היא הראויה להערכה. ואני מציע לא להתרגש ממיעוט הנקודות שקיבלה מן "הציבור האירופי" בהצבעת הגמר: היתה לה הופעה מצוינת, יש לה שיר נהדר (ויש להצר על כך ש"שחרר אותי" לא קיבל כאן, בארץ, את תשומת הלב וההערכה הראויות, קודם צאתה להולנד) והיא זכתה גם ליחס אוהד ומפתיע מצוות ההפקה ההולנדי בפריימים המטורפים שקיבלה במהלך שידור חצי הגמר הראשון ובכך שחסכו ממנה (ומאיתנו) את כסיסת הציפורניים המסורתית-כמעט בהכרזת המדינות המעפילות לגמר.

אלנה אולי לא ניצחה את הקורונה, לא הביסה את החמאס ולא כבשה את אירופה – כמאמר חלק מהכותרות – אבל אני רוצה להאמין שההמתנה מורטת העצבים לאירוויזיון 2021, לאחר שתחרות 2020 התבטלה מחמת המגיפה, רק חישלה אותה. כי זה מה שהיא צריכה יותר מכל לכשישככו האדרנלין וההמולה התקשורתית סביבה. אם היא קורצה מהחומר הנכון, עכשיו מתחילה העבודה הקשה, הנחושה, הסיזיפית, להוכיח שהיא ראויה למחמאות. לפחות בקרב מביני דבר, השופטים, אצלם דורגה 12, יש לה תנאי פתיחה לא רעים.


עדן אלנה,  אירוויזיון 2021, צילום מסך


ניקיון אירופי מבהיק
 
זה היה אירוויזיון פסיכי – תיאור שמתאים לכל אירוויזיון כמעט. בעיקר משום שיטת ההצבעה המשונה שצריך להיות גאון בכדי להבין אותה ויותר מזה – את הצורך בכפילות שהיא מציעה. מקורה, מן הסתם, בנסיונות (הנואשים והלא מוצלחים בדיעבד) של רשות השידור האירופי להיאבק בהטיות מהטיות שונות, פוליטיות וגיאו-פוליטיות, אולי גם גזעניות. עובדה היא שבתחרות עם נוכחות שחורה כה מרשימה, אולי אפילו יוצאת דופן, הזמרת הלא-לבנה שהגיעה הכי גבוה (שביעי) היא דסטיני ששרה עבור מלטה. וגם היא - זמרת נשמה ורית'מ'נבלוז מרשימה ביותר, מהגודל של ארתה פרנקלין - יחידה בעשיריה הראשונה, הכל לבנה, מבהיקה בניקיון אירופי. וזה באירוויזיון שחרט על דגלו את הסיסמה מוזיקה מחברת אותנו.


דסטיני, מלטה,  אירוויזיון 2021, צילום מסך


ההצבעה, בעצם הדרך שבה הוכרזו תוצאותיה, היתה פסיכית, אבל שירתה את המשדר הטלוויזיוני, גם אם המתח היה מלאכותי. מעניין בהקשר זה, ובניסיון להבין את השיטה המסובכת, איך חושבו 318 הנקודות שקיבלה איטליה, והאם נשארו בכלל באמתחת 258 נקודות כדי ששווייץ תעקוף אותה. עם זאת, אי אפשר להמעיט בהישגה של הרביעיה האיטלקית "מונסקין" ולא להצדיע לה (ולבעלי החזון והראיה לרחוק של מי ששלחו אותה) על ההעזה וההתרסה, לעשות רוקנרול רועש, ישיר, מכאיב ולא מתחנף, בלב ממלכת היורופופ הטראשי. הופעה מדהימה של חבורה יפה להפליא, עם סולן כריזמטי ומהפנט, ושיר שאי אפשר אפילו לשיר אותו (זה הרי שמו "שתוק והתנהג יפה"...) אבל אי אפשר להפסיק לשמוע אותו.

"הרוקנרול לא ימות לעולם", הכריז הסולן של "מונסקין" במעמד הזכיה, וצדק. בסתר ליבם, כולם רוצים לעשות רוק'נרול, אבל מעטים מיטיבים להתאימו למסגרת הזו, כמו "בליינד צ'אנל" מפינלנד, שהרעישו גם הם עם "הצד האפל" וסיימו במקום החמישי המכובד, עם תמיכה ציבורית מרשימה (של 218 נקודות). 
 
  

קרקס בלתי נשלט
 
אחרי ההישגים הטכניים של התחרות בישראל לפני שנתיים (טוב, מי ישווה לנו?) אירוויזון 2021 לא הציע חידושים עיצוביים להתגאות בהם. מהבחינה האסתטית הוא היה קרקס בלתי נשלט, אקלקטי לרעה, רועש ומבולגן לעין, חסר אמירה אמנותית מאפיינת. נדמה היה שכל נציגות עשתה מה בראש שלה, ללא בימוי החלטי ויד מכוונת ומאחדת. הוויזואליה התבססה בעיקר על אימאג'ים תזזיתיים, מסמאים עיניים ובלתי נסבלים, שהחטיאו את המטרה ואם נועדו לסייע לשירים ולמבצעים רק העלימו אותם. עובדה שהשירים הפשוטים יחסית מהבחינה החזותית, הגיעו גם גבוה יותר.

אפרופו הסיסמה לעיל, האירוויזיון ברוטרדם אולי מסמן את שיבת הלאומיות והבדלנות לזירת התחרות. במפתיע – אולי באקט אנטי-קורונה והסגרים הממושכים שיצרה המגיפה – מספר המדינות שבחרו לשיר דווקא בשפתן, היה יוצא דופן. השיר הזוכה באיטלקית, שני הבאים אחריו (צרפת ושווייץ) בצרפתית, וגם האיסלנדים (רביעי) ואוקראינה (חמישי) לא נבהלו משפתם הם. תוסיפו את רוסיה (מקום תשיעי) ותקבלו עשירייה ראשונה שדחקה את האנגלית מהבמה המרכזית, אחרי שנים של סגידה לשפת הפופ הבלתי מעורערת. וזה שבריטניה לא קיבלה אך נקודה, וסיימה כמעט כרגיל בשנים האחרונות במקום האחרון – והפכה לסוג של שק חבטות אירוני – זה לא באשמת הברקזיט.



ספק אם בריטניה, בדוז פואה שהעניקה לצרפת, הבינה שטעתה בפרידה מאירופה וביקשה סליחה, אבל אי אפשר שלא להצדיע לברברה פראבי הקטנטונת שעשתה כבוד גדול למסורת השנסון הצרפתי ורימזה שלאדית פיאף עשויה להיות יורשת. "Voila" שלה (עוול לתרגם אותו ל"הנה", ובאותה מידה קל יהיה לעברת אותו ל"וואללה") הוא ניצחון לאומי ותרבותי מזהיר (שמונה מדינות בחרו בו כשיר המנצח, אחת יותר מהמצביעות לג'ונס טירס השוויצרי, ששר גם הוא בצרפתית) שהחזיר את השפה הצרפתית, ולו ללילה מרגש אחד, למקומה המרכזי באירופה. אז יוון וקפריסין יכולות להמשיך להצביע אחת לרעותה, כפי שעשו זאת הפעם גם בולגריה ומולדובה, בנוסף למדינות גוש קומוניסטי לשעבר נוספות שלא התבגרו עדיין, אבל מעניין אם המגמה שהוצתה מחדש, לשיר בשפת האם, תשוב ותתפוס את אירופה. דומה שכשיש לך שיר טוב, השפה פחות חשובה, במיוחד בעידן שבו ההפקה המוזיקלית היא החשובה. ולנו בישראל לא חסר מהמינים האלה – יוצרים מוכשרים, מפיקים מחוננים ומבצעים מובחרים.


שיפור במפלס הציניות

לא יודע, גם לא כל כך צריך לעניין אותי, אם הקהל שנכח באירוויזיון זה, הציג תו ירוק בכניסה לאיצטידיון הרוטרדמי. משונה מאוד היה לראות קהל אירופי חוג וצוהל, מרעיש ומתחכך בלי מסכות במרחק אפס. מאחל להם שלא יהיו קורבנות להתפרצות מחודשת של הנגיף.

והיה גם נגיף משלנו: לראשונה בתולדות שידור האירוויזיון בארץ הוצמדו פרשנים לתחרות, אסף ליברמן ועקיבא נוביק. על פניו, רעיון סביר, שכמותו – לספק למשדר זווית התיחסות נוספת, מעשירה ומחכימה, וגם כדי למנוע מהצופה להירדם בטרם עת - נהוג כמעט בקרב כל החברות באיגוד השידור האירופי. בחצי הגמר הראשון זה נשמע נורא, כהמשך ישיר של הקשקשת והברברת הפוליטית-בטחונית מאולפני החדשות בטלוויזיה. שני המשדרים הבאים הביאו לשיפור ניכר במפלס הציניות, ברמת הדאחקות ובאיכות הטריוויה.

והטעם שלי? אהבתי מאוד את הנציגות הבלגית (זמרת מצוינת ושיר נהדר ששמו "המקום הלא נכון" העיד על מקומו), את הזמרת הבולגריה ויקטוריה ואת הראש המיוחד והגישה האמיצה והמשוחררת של "בלק ממבה" מפורטוגל.

   

להתראות באירוויזיון 2022 באיטליה. אם שואלים אותי, שולח אותו לתושבי ברגמו היפהפיה. מגיעה להם קצת נחת אחרי השנה הנוראית שחוו.



19/05/2021   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע