קולנוע - עולים השבוע "צ'או רומא" ועוד

"צ'או רומא" קומדיה-דרמה סרטו של ג'אני די גרגוריו, "צמא דם" , מתח-אימה סרטו של בראד אנדרסון ועוד

"צ'או רומא" (איטליה-צרפת 2022) ***

קומדיה-דרמה. סרטו של ג'אני די גרגוריו. אסטולפו (ג'אני די גרגוריו), פרופסור בפנסיה, טיפוס תמים למדי, מפונה מביתו ומחליט לעבור לגור באחוזה של משפחתו בכפר מרוחק באברוצו. הוא לא ביקר במקום שנים ארוכות ובהגיעו מתברר לו שהאחוזה הוזנחה קשות וכי התנחל בה נווד בעל תושייה. אסטולפו מאפשר לו להמשיך לגור במקום ועד מהרה מצטרפים אליהם עוד שני תמהונים, שף לשעבר ושיפוצניק צעיר. הארבעה חיים בהרמוניה באחוזה עד שמגיעה סטפניה (סטפניה סנדרלי), אישה נדיבה ומקסימה בת גילו של אסטולפו, המתאהב בה. תחילה הוא נאבק ברגשותיו שבעיניו שייכים לעבר, עד שחבריו משכנעים אותו לעשות את הצעד שיוכיח לו שלעולם לא מאוחר להתאהב. השאלה היא האם סטפניה באמת בעניין. 97 דקות. צ'או רומא

צ'או רומא, תמונה באדיבות ניו סינמה

הבמאי-שחקן האיטלקי ג'אני די גרגוריו ("ארוחות אמצע אוגוסט", "טעם החיים"), במאי תיאטרון במקור, החל לביים קולנוע רק בגיל 60, ובכל אחד מסרטיו עד עתה הוא גם כיכב. הוא היה שותף לכתיבת התסריט ל"גומורה" המהולל, של מתיאו גארונה. בסרטיו, בסרטיו גיבורו, בגילומו כאמור, הוא תמיד רווק מזדקן, המנסה לבדוק מה יש לחיים עדיין להציע לו. כאן הוא ושלושת הגברים הפאתטיים כמוהו אותם אימץ לאחוזתו המתפוררת מהווים חבורה של לוזרים. הם לא יודעים איך להתמודד עם הבירוקרטיה המקומית, ובטוח שלא עם השכן, כומר ממולח וערמומי שיעשה הכל כדי להקשות על אסטולפו. כשסטפניה נכנסת לתמונת חייו פתאום הכל משתנה, לכיוון הרומנטי.

הסרט בעיניי חביב, אבל לא יותר מכך. למרות מקבץ הטיפוסים הביזאריים שמאכלסים אותו, והרגעים המחויכים שהם יוצרים פה ושם, הסרט לא מצליח להיות קומדיה ראויה. וגם לסיפור הרומנטי אין ממש ערך מוסף. ראינו רבים כמותו. מה שכן, השחקנית סטפניה סנדרלי הוותיקה ועתירת הקבלות ("אהבנו כל כך", "הקונפורמיסט", "1900"), שבשנה הבאה תחגוג 80, נראית נהדר ומשחקה כאן סביר למדי. אבל גם היא לא מצליחה לסייע לסרט להיות יצירה משמעותית.

"צמא דם" (ארה"ב 2022) ** וחצי

מתח-אימה. סרטו של בראד אנדרסון. ג'סי (מישל מוינהן), אחות בית חולים במקצועה, נאלצת לעבור עם בתה טיילר (סקיילר מורגן ג'ונס) ובנה אוון (פינליי ווג'טק-היסונג) לבית נעוריה, בסביבה כפרית, ליד אגם, שמימיו יבשו והוא הפך לביצה. היא קיבלה לא מזמן את המשמורת על ילדיה שהיו עד אז בחזקת מי שהיה בעלה, פטריק (סקיט אולריך) ונישואיהם הסתיימו בצורה מכוערת. הילדים מגיעים לבית אביהם והמשפחה החדשה שהקים בהתאם להסכם שנקבע. המשפחה מגדלת את הכלב פיפן, שבאחד הימים בורח מהילדים ומזנק לעבר משהו לא ברור אותו ראה בביצה. הוא נעלם לכמה ימים וכשהוא חוזר אוון ניגש לחבק אותו וננשך על ידו. הוא מוזעק לבית חולים במצב לא יציב, אך אט אט מתאושש, ואז מתברר לאמו ג'סי שהוא זקוק לפלזמה כדי להמשיך לחיות. האם מסתירה את המידע אפילו מבתה, ומוצאת דרכים שונות כדי להרוות את צמאונו של אוון לדם. אלא שהוא מתחיל להזדקק ליותר ויותר דם כדי להמשיך לחיות וחיי המשפחה הולכים ומסתבכים. 108 דקות. צמא דם

צמא דם, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

הבעיה העיקרית של הסרט הזה היא שהוא נראה כמו מוצר אימה גנרי שכבר ראינו רבים כמותו. יישות לא ברורה מעבירה גן חייתי לאדם – בנקרה זה ילד - ההופך לצמא דם. משהו ממשפחת הערפדים, פחות או יותר. אז אם לא ראיתם אף סרט ב"ז'אנר" הזה אולי הוא ירתק ואף יפחיד אתכם. אבל לא נראה לי שיש אפילו צופה קולנוע אחד שלא נתקל באחת המוטציות תאבות הדם האלה, שיוצרי קולנוע מתעקשים שוב ושוב לעשות עליהן סרטים. כשצפיתי בסרט היתה לי הרגשת דז'ה-וו חריפה. הוא הזכיר לי כל כך הרבה נראטיבים קולנועיים קודמים שעובדים על בסיס אותה נוסחה בדיוק. אז נכון שהוא עשוי לא רע, הבימוי סביר וכך גם המשחק של כל הנפשות הפועלות. אבל "צמא דם" לא מספק שום ערך מוסף למה שאנחנו כבר מכירים במחלקה הזו ולכן הוא נראה כמו מוצר ממוחזר.

"המרוולס" (ארה"ב 2023)

בדיוני-פנטזיה. סרטה של ניה דקוסטה. לאחר חורבן כוכב ביתא, הלוחמת דר-בן (זואי אשטון) יוצאת למסע נקמה, שמטרתו השתלטות על משאביהם הטבעיים של כוכבי לכת. שלוש גיבורות, שכוחן מבוסס על שליטה באור, יוצאות להיאבק בה: קפטן מארוול, קרול דנברס (ברי לארסון), מוניקה רמבו (טיונה פאריס) וקמלה קאן (אימאן ולאני). כאשר כוחותיהן של השלוש מתחברים, בעקבות תקלה ברצף הזמן-חלל, הן מגלות כי בכל פעם שהן משתמשות ביכולותיהן הן מתחלפות בעל כורחן וכל אחת מהן משוגרת למקומות בהן נמצאות האחרות. 105 דקות. המרוולס

"משחקי הרעב: בלדה על נחשים וציפורי שיר" (ארה"ב 2023)

בדיוני. סרטו של פרנסיס לורנס. שנים רבות לפני שהפך לנשיא העריץ של פאנם, קוריולאנוס (טום בליית') בן ה-18 היה תקוותה האחרונה של שושלת סנואו, משפחה שירדה מגדולתה בקפיטול שלאחר המלחמה. כשמשחקי הרעב מתקרבים לשנתם העשירית, סנואו הצעיר נבהל כשהוא ממונה לשמש כמנטור של לוסי גריי ביירד (רייצ'ל זגלר), מיועדת ממחוז 12 העני. אבל, כשלוסי גריי שרה בהתרסה במהלך טקס האסיף, קוריולאנוס מבין שיש לו הזדמנות להטות את הסיכויים לטובתו. הם מלכדים את כישורי ההופעה שלה וההבנה הפוליטית שהתפתחה אצלו לאחרונה, ויחד מנהלים סנואו ולוסי מרוץ הישרדות נגד הזמן, שבסופו יתברר מי ציפור השיר, ומי הנחש. 158 דקות. משחקי הרעב