קולנוע - עולים השבוע: "אניו" ועוד

"אניו" סרטו הדוקומנטרי של ג'וזפה טורנטורה, "הלילה הטחרון דרמה-מתח. סרטו של אנדריאה די סטפנו ועוד

"אניו" (איטליה-בלגיה-הולנד-יפן 2022) *****

דוקומנטרי. סרטו של ג'וזפה טורנטורה. אניו מוריקונה הוא אחד המלחינים לקולנוע הבולטים ביותר שהיו בתעשייה. הוא הלחין את פסקוליהם של יותר מ-70 סרטים, רבים מהם עטורי פרסים, כולל את כל סרטיו של סרג'יו לאונה, טורנטורה עצמו ועשרות סרטים אייקוניים באיטליה, צרפת וארה"ב. הוא מכר יותר מ-70 מיליון תקליטים במהלך 70 שנות הקריירה שלו. המוזיקה שלו מככבת ביותר מ-500 תקליטים שונים של פסקולים שחיבר לקולנוע ולטלוויזיה. ב-2007 הוא זכה באוסקר כבוד של האקדמיה לקולנוע על תרומתו למוזיקה בקולנוע. ב-2016 זכה מוריקונה לראשונה בפרס האוסקר על פרויקט אישי, בזכות ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו. במשך חמש שנות צילומי הסרט, הבמאי טורנטורה שוטט ברחבי העולם כדי לראיין יתר מ-70 יוצרי קולנוע ומוזיקאים ידועים על חייו ויצירתו של גדול מלחיני פסקולי הסרטים. ברשימה: וונג קאר וואי, ברנרדו ברטולוצ'י, קוונטין טרנטינו, קלינט איסטווד, ג'ון וויליאמס, ברוס ספרינגסטין, פט מאתיני ועוד. 156 דקות. אניו

אניו, תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

ל"בעבור חופן דולרים" של הבמאי סרג'יו לאונה הוא אימץ מוטיב מוזיקלי שכתב קודם לכן לטלוויזיה, עם שריקה פלוס ויברטו חצוצרה מהדהד. למפיק דינו דה לורנטיס הלחין את הקטע "בריאה", שהיה כרטיס הכניסה שלו להלחנת פסקול "התנ"ך" (ללא קרדיט), סרטו של הבמאי ג'ון יוסטון. הבמאי פייר פאולו פאזוליני בא אליו עם רשימת קטעים של יוהן סבסטיאן באך, וציפה שישלב אותם בפסקולים שיעשה איתו. "סלח לי", אמר לו אניו מוריקונה. "אבל אני רק כותב מוזיקה מקורית". פאזוליני הסתכל עליו ואמר: "תעשה מה שאתה רוצה". ומאז הלחין המוזיקאי את סרטיו. את המוטיב הידוע של "הטוב הרע והמכוער", הוא פתח בחיקוי צריחה של זאב ערבות, והמשיך בשריקה. והסוף ידוע.

לאורך דקות רבות של "אניו", הסרט הדוקומנטרי המהנה והמרתק על מלחין הפסקולים המצטיין אניו מוריקונה, הוא מספק עוד ועוד אנקדוטות, מחכימות ומשעשעות כאחת, על האופן בו נוצרו קטעים מוזיקליים אייקוניים שחיבר לסרטים. ועבודת ההלחנה שלו לקולנוע היא רגישה, מהפנטת, נוגעת, גאונית. זאת למרות שהוא עבד במהירות שיא. הרעיונות באו לו בזריזות, ולא על חשבון האיכות, והיו מצליחים ומוצלחים. יצא שבשנה אחת הוא היה חתום על הלחנת פסקוליהם ל-18 סרטים.

"הלילה האחרון" (איטליה 2023) ****

דרמה-מתח. סרטו של אנדריאה די סטפנו. פרנקו אמורה (פיירפרנצ'סקו פאבינו) הוא לויטננט במחלק הבילוש של משטרת מילאנו. אחרי 35 שנות שירות הוא עומד לפרוש מהמשטרה. הוא מתגאה בכך שלאורך כל שנות שירותו הארוך הוא לא נאלץ לשלוף אקדח ולירות במישהו. זה למעשה הסמל המסחרי שלו והוא מוערך על כך במשטרה וגם בקרב משפחתו וחבריו. אשתו ויויאנה (לינדה קארידי) מכינה לו מסיבת הפתעה כשיחזור הביתה בסופו של יום העבודה האחרון שלו. והוא אכן מגיע, מופתע ומתרגש, אבל טלפון שמגיע מהמפקד שלו מזניק אותו למשימה אחרונה בהחלט. הוא יוצא יחד עם שותפו דינו (פרנצ'סקו די לבה) לזירת פשע בה מתבצע שוד יהלומים שבו מעורבת המאפיה הסינית. השניים נקלעים למארב ודינו נורה ונהרג. וזוהי רק תחילתו של הלילה המורכב והבעייתי המצפה לפרנקו. האם הוא ייאלץ להפעיל את אקדחו ולירות לראשונה ביומו האחרון בשירותו במשטרה? 124 דקות. הלילה האחרון

הלילה האחרון, תמונה באדיבות קולנוע חדש

הבמאי-תסריטאי אנדריאה די סטפנו שאב לדבריו השראה לסרטו מבמאים שהם אילנות גבוהים מאוד: אקירה קורוסאווה ואלפרד היצ'קוק. בלי לערוך השוואה בינם ובינו – ברור כמובן שהם בליגה לגמרי אחרת - הוא הציב בסרט הזה רף גבוה משל עצמו. מאחוריו עד עתה "אסקובר" (בכיכוב בניסיו דל טורו) ו"שלוש שניות", ולדעתי "הלילה האחרון" הוא הטוב ביותר שלו עד כה. יש בו סיפור, על איש משטרה שעומד לסיים 35 שנות שירות. ויש בו טריגר: הוא עתיד לסיים את השירות מבלי שנפלט כדור אחד מאקדחו. וכבר בשלב הזה מסקרן לדעת לאן זה הולך. בצהרי היום האחרון שלו במשטרה מזומנת לו פגישה עם מאפיונר סיני שיציע לו לעבוד אצלו תמורת כסף גדול, לא הפנסיה העלובה שלו כשוטר. כאיש משטרה הגון ומוסרי, יש לפרנקו את סט הערכים האישיים שלו, אבל הוא לא פוסל שום דבר על הסף. הוא היה מעדיף לסיים את עבודתו במשטרה רשמית, אבל הבוס החדש שלו מטיל עליו משימה של כאן ועכשיו. ומהרגע הזה פרנקו הולך ומסתבך, ולא רק הוא אלא כל הסובבים אותו, כולל הפרטנר שלו לשירות דינו ואפילו רעייתו. וכשתפקיד כזה מוטל על פיירפרנצ'סקו פאבינו, אותו ראינו לאחרונה ב"יונק הדבש" וב"נוסטלגיה", אחד השחקנים הבולטים באיטליה כיום, מובטח לנו משחק מעולה. זאת בזכות – מעבר לאיכויותיו האישיות - תסריט מדויק ומותאם נהדר לז'אנר שבו הוא פועל. וגם יש לו קלוז'ר הגיוני, שמשרת את רעיון השוטר המוסרי, למרות הפרות החוק שביצע.

על מנת להשיג אמינות צילם די סטפנו חלק ניכר מהסרט – את סדרת הסצנות המתרחשות על ומסביב לכביש מהיר - על אוטוסטרדה אמיתית, כשהוא מסכן את השחקנים. סביב השחקן הראשי טסו במשך דקות ארוכות מכוניות במהירות של 100 קמ"ש (ההפקה לא שלטה בתנועה), ולא נעשה כל שימוש במחשב, כפי שמקובל בסצנות כאלה. וכל זאת כשהמצלמה מוחזקת ביד וסוקרת זווית של 360 מעלות. די סטפנו, שכאמור צילם בארה"ב את "שלוש שניות", אומר שבאמריקה אין סיכוי לצלם סצנות כאלה, כי הסיכון גדול מדי והביטוח לא יאשר זאת.

"ילד אורז" (קנדה 2022) *** וחצי

דרמה. סרטו של אנתוני שים. סו-יאנג (צ'וי סונג-יון) היא אם יחידנית המגדלת לבד את בנה דונג-יום (דויון נואל הואנג) בפרבר באחת מערי קנדה. היא נחושה להעניק לו חיים טובים יותר מאלה שהיא חוותה בקוריאה, אותה עזבה. היא רגילה להתמודד עם פערי המנטליות והאתגרים התרבותיים, וכן עם הגזענות האגבית המושרשת בקנדה של שנות ה-90, השנים בהן מתרחשת העלילה. כשדונג-יום (איתן הואנג) מתבגר ומתחיל להתעניין יותר ויותר בשורשיו, מהי הארץ אותה הם עזבו ומיהו האב שעליו אמו מעולם לא דיברה איתו, היחסים בין השניים מתחדדים. אחרי שנים רבות בהן הייתה מחוץ לעולם הדייטים, סו-יאנג מתחילה לצאת עם גבר נעים הליכות ממוצא קוריאני אף הוא, אך לרוע מזלה תוקפת אותה מחלה קשה. היא מבינה שזה אולי הצ'אנס האחרון שלה לחזור לקוריאה עם בנה ולהשלים לו את חלקי פאזל החיים המשפחתיים אותם לא ידע. 117 דקות. ילד אורז

ילד אורז, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

"ילד אורז" הוא קודם כל סרט העוסק בהגירה ובקשייהם של מהגרים, במקרה זה כאלה שמגיעים מהמזרח הרחוק לקנדה, בתקווה להיקלט בה. כבר בראשית העלילה אנחנו רואים את השוביניזם והזלזול במהגרת הצעירה. במפעל בו עובדת סו-יאנג, מישהו מחטיף לה חבטה בישבן. למה? כי בא לו וכי היא לא שווה. היא נסוגה לרגע ואחר חוזרת כדי להתעמת איתו מילולית ולהעמיד אותו על מקומו. בנוסף לכך, דונג-יום הוא ילד כאפות. מסתבך בריבים וקטטות עם חבריו לבית הספר, ולמרות שהוא לא אשם הוא זה שתמיד מוענש. אבל למרות כל הקשיים אמו מצליחה לגדל אותו ולטפל בו ובכל ענייני הבית. וכאשר הוא הולך וגדל, מסתקרן הבן לדעת מדוע אין לו אבא ומי היה אביו, וזה סוג של סוד שהאם נוצרת אותו ולא חושפת בפניו את האמת.

בבדיקה רפואית מתברר לה שהיא לקתה בסרטן ויש לה זמן חיים קצוב. וזאת דווקא כאשר מצאה בן זוג שאיתו היא רוצה לפתוח את פרק ב' של זוגיות ומשפחה בחייה. הסרט מתנהל בקצב מדוד, כשהוא מציג בעיקר את הזרות של המהגרים שהגיעו לקנדה מהמזרח הרחוק, ואת ההתמודדות שלהם. אבל בגדול, אין בו איזשהו עוגן יציב דיו שיחבר בין כל קצוות הסיפורים שנפתחים במהלכו ונראים נטולי פואנטה. רק לקראת הסוף, כשהאם לוקחת את בנה למסע שורשים בקוריאה, להכיר את בני משפחתם אותם לא ידע, וגם היא לא פגשה אותם כבר עשרות שנים, העלילה מתחילה להיפתח רגשית.

"שוטר על הכוונת" (ארה"ב 2021) *

מתח. סרטו של מייק ברנס. בעת ששאנון (ג'יימי קינג), צלמת חובבת, מגיעה ליער כדי להיפרד מאביה שמצא את מותו שם, היא נתקלת במקרה בעסקת סמים של אנשי חוק מושחתים, השוטרת בילי קינג (ללה קנט) והשוטר טום (טיילר ג'ון אולסון). היא מצלמת את המתרחש ללא ידיעתם. העסקה מסתבכת אל מול עיניה והשוטרים מספיקים להבחין בה במנוסתה ודולקים אחריה. שאנון נקלעת למלחמת הישרדות וזוכה בעזרה ממקור לא צפוי, ג'ק (ברוס וויליס) שוטר בדימוס שחי לבדו באזור. אבל לא בטוח שהוא יצליח לסייע לשאנון, שכן השריף האזורי הנכלולי, האנק (מייקל סירואו), הבוס של שני השוטרים המושחתים, הרץ לבחירות למועצה המקומית, לקח כבת ערובה את בת דודו של ג'ק, פאם (קלי גרייסון), ומציע לו עיסקת חילופין. הוא ישחרר אותה בתמורה לשאנון. נראה כי לג'ק אין ברירה, אם הוא חפץ להציל את בת דודו. 96 דקות. שוטר על הכוונת

שוטר על הכוונת, תמונה באדיבות Red Cape

הפרויקט הזה נראה כמו עוד אחד מאותם "סרטי צדקה" שנעשים לטובת ברוס וויליס, כל עוד הוא יכול לשחק ולשלשל לכיסו עוד צ'ק קטן. כידוע, מצבו הבריאותי-מנטלי התדרדר עד כדי כך שהוא כבר לא מסוגל לזכור טקסטים. בכל אופן, לא רק הוא הבעיה כאן, אלא הסרט כולו שנראה כמו חלטורה עלובה, ואפילו פחות מכך. ביל לורנס אחראי לתסריט, אבל קשה לדבר כאן על נראטיב סביר ברמה כלשהי. העלילה כולה מופרכת וחסרת אחיזה במציאות כלשהי, אפילו בדיונית. הדמויות רחוקות מכל סטנדרט שאפשר לשפוט אותו, כמו גם השחקנים שמגלמים אותם, העושים עבודה נוראית ממש. לא פחות.

הבמאי מייק ברנס הוא בעצם מפיק מוזיקה, שמפה לשם התגלגל ליצירת שני סרטים, כשגם בשני מופיע וויליס. אני אומר מופיע, כי תפקידים ראשיים כבר מזמן לא ניתנים לו, וגם אלה שהוא מקבל מציגים אותו בשיא השפל של הקריירה שלו. שלא תבינו לא נכון: וויליס זה סיפור אחד, אבל הבימוי של ברנס גרוע ולא אמין במיוחד, ולפיכך גם השחקנים האחרים המופיעים בסרט עושים כאמור עבודה רעה מאוד. בקיצור, עשו לעצמכם טובה ואל תתקרבו ל"שוטר על הכוונת".

"פרארי" (ארה"ב 2023)

דרמה. סרטו של מייקל מאן. העלילה נפתחת בקיץ 1957. עולם המירוצים התחרותי, היוקרתי והמסוכן, נשלט על ידי חברת פורמולה 1. נהג המרוצים לשעבר אנזו פרארי (אדם דרייבר) חווה משבר. החברה אותה הקים עם אשתו לאורה (פנלופה קרוז) לפני כעשור נמצאת על סף פשיטת רגל. חיי הנישואין שלהם מעורערים והם חווים טלטלה נוספת כשבנם היחיד מת. ואם זה לא מספיק, פרארי מסתיר מאשתו שהוא מנהל חיים כפולים ויש לו עוד אישה, לינה לארדי (שיילין וודלי), שגם ממנה יש לו בן, שהוא מסרב להכיר בו כבנו החוקי. ולמרות הכל פרארי דוהר קדימה בתשוקה וברצון בלתי נכבש לנצח בכל מחיר. כל חייו וחיי הקרובים לו יתכנסו לאירוע גורלי אחד: מירוץ 1,000 המייל האייקוני, הבוגדני שנערך ברחבי איטליה והידוע לשמצה כ"מילה מילייה". 130 דקות. פרארי