שני גיבורים, חוזה אחד
 
שני קווי עלילה מובילים את האופרה "תיאודור", ואני מצטט את דבריו של המלחין יונתן כנען: "מדובר בשני גיבורים. הראשון הוא תיאודור, סטודנט בווינה בתחילת העשור השלישי לחייו (נועם היינץ). השני הוא הרצל, מבוגר בעשר שנים, עיתונאי המוצב בפריז ומסקר את משפט דרייפוס (עודד רייך). הרצל נשוי לז'ולי (ענת צ'רני). לשניים שלושה ילדים שלמעשה היא מגדלת והיחסים ביניהם רחוקים מלהיות חיוביים. האופרה כמובן מעמתת את השניים.
 
עלילת האופרה מתקדמת בין תיאודור לבין הרצל. תיאודור הוא היהודי ראשון שמתקבל לאגודת הסטודנטים הפרו-גרמנית 'אַלבּיָה'. כחבר הוא חייב לעבור מבחן דו-קרב, כמו עמיתיו הגרמנים. הוא עובר בהצלחה את המבחן יחד עם פאול, חברו היהודי. חברי האגודה ושני היהודים בתוכם, נמנים עם קהל מעריציו של המלחין ריכרד וגנר.
 
חלומו של תיאודור על חיבור היהודים ללאומיות הגרמנית מתנפץ, כאשר במהלך טקס אזכרה לווגנר – מלחין שהיה נערץ  גם על ידי הסטודנטים היהודים  - נושא יו"ר אגודת 'אַלבִּיָה' נאום אנטישמי. תיאודור מוחה ומבקש לפרוש בכבוד מהאגודה, אבל לחברי האגודה יש תכניות אחרות. הם מחליטים, בעצה אחת עם חברו פאול (הזמרת שקד סטרול), לגרש אותו ולבטל את חברותו. והם אינם מסתפקים בגירושו וקובעים כי יהודים לא יתקבלו עוד לאגודה. פאול, שניסה לשאת חן בעיני חבריו הנוצרים באגודה, מגורש גם הוא ובהמשך מתאבד.
 
הרצל, שגילה את האנטישמיות של הצרפתים הקוראים 'מוות לדרייפוס, מוות ליהודים', נחוש למצוא פתרון לרדיפת היהודים המתמשכת. רעיון אחד שיוכח כבלתי מעשי הוא לגרום להתנצרות המונית של כל יהודי העולם - בהנהגתו. הרעיון האחר הוא שליהודים תהיה מדינה משלהם". עד כאן דברי המלחין.   


האופרה תיאודור, צילום: יוסי צבקר

 
מה הרצל היה אומר?
 
אם נבדוק במשאל מקרי מי זוכר מה על הרצל נקבל מן הסתם שתי תשובות. הראשונה תהיה האיש המתבונן אל האופק מעל מעקה מרפסת המלון בבזל והשנייה תהיה האיש שחיבר את הספר "מדינת היהודים". מה קרה קודם לכן ואיך הגיע לאותם רעיונות שבזכותם הפך לאייקון, אינם חלק מן הזיכרון הקולקטיבי ודווקא באותם גלגולים שקדמו לכתיבת הספר עוסקת האופרה.
 
האופרה נוגעת בפרק מסוים בחייו של הרצל. זו אינה ביוגרפיה אלא כאמור פרק בחייו. הוא היה עסוק כעיתונאי עד שהוא הבין שיש אנטישמיות. הוא מבחין בצורך להיות שייך. הוא מבין שהשייכות האמיתית שלו היא לרעיון המדינה ובה בעת הוא יודע שבדומה למשה רבנו ובמילותיו: "אני לא אלך עם כולם. אני אהיה משה על הר נבו, מביט ביעד הנכסף, הלא-מושג. נביא בודד מחוץ לסף". אם כולם יתנצרו הוא לא יהיה שם.  
 
הרצל היה הראשון שהעז לומר שהיהודים צריכים מדינה משלהם. מה שנאמר עד אז בתפילות, בבתי הכנסת, בהתאגדויות של "חובבי ציון" כאלה ואחרות הפך בפיו להיגד משמעותי. הוא כמובן לא יכול היה לחזות מה יקרה אחרי מותו - מלחמות העולם, רדיפות היהודים והכרזת העצמאות של מדינת ישראל 44 שנים אחרי פטירתו. אנחנו כאזרחים במדינה שעליה חלם הרצל, יכולים רק לנסות ולדמיין מה היה אומר על המציאות. אבל נניח למציאות של הרצל ונשוב לאופרה. 




האופרה תיאודור, צילום: יוסי צבקר
  
 
מקרה של תזמון מושלם
 
אין כל ספק שגם לתזמון יש משמעות. כשהחלו יוצרי האופרה "תיאודור", מחבר הליברית עידו ריקלין והמלחין יונתן כנען לעבוד על האופרה לפני יותר משנתיים, ישראל הייתה מדינה אחרת, שפויה יותר, אם תרצו. 
 
הקהל שקם ונעמד בסוף הצגת הבכורה של האופרה למחיאות כפיים ממושכות - שיכלו להימשך עוד ונפסקו שרירותית רק עם הורדת המסך - התרגש לא רק מעצם ההצלחה, אלא גם מהעניין החוץ-מוזיקלי - חוזה המדינה רואה מדינה שבה "כל אדם יהיה חופשי, בלי הגבלות, באמונה שלו, או אי-האמונה שלו, ובלאום שלו. ואם יחיו בינינו אנשים בני אמונה אחרת, או לאום אחר, אנחנו נעניק להם כבוד והגנה, והם יהיו שווים בפני החוק" - כשהמוזיקה מהדהדת את המלים "כבוד והגנה" ו"שווים בפני החוק".
 
הקהל של מאי 2023  הוא קהל של הפגנות, של מחאות, קהל – לרבות נשיא המדינה שנכח באולם - שמזדהה עם חזונו של חוזה המדינה. אני מודה שכשיצאתי מן האולם הרוגש והמתרגש, אחת המחשבות שעלו בראשי הייתה שאת האופרה הזאת חשוב להציג על במות בחו"ל.  
 


עידו ריקלין, צילום: לירן לוי


עבודת צוות קולחת ונפלאה
 
היצירה נוצרה בעבודת צוות - לכאורה פרפראזה על הgesamtkunstwerk -("העבודה המשותפת" - מושג שריכרד וגנר השתמש בו ליצירות שבהן הוא היה היוצר היחיד האחראי על טקסט, מוזיקה, עיצוב ובימוי). כאן מדובר בעבודת צוות ששיתף פעולה - בשלב הראשון יונתן כנען המלחין, ערן זהבי המתזמר, עידו ריקלין מחבר הליברית והבמאי ובהמשך נמרוד דוד פפר המנצח.
 
יצירתם המשותפת חושפת בפני הקהל בישראל דמות שמזוהה בדרך כלל עם הציור של האיש הניצב על המרפסת. למעשה דמותו של הרצל כל כך חקוקה ביומיום הישראלי שבאופרה הישראלית לא חשבו עד היום לעסוק בו. נכון שהיו במשך השנים הפקות תיאטרון שונות שעסקו בדמותו, לרבות מחזות מוזיקליים כמו "מלך היהודים", אך הפעם היוזמה הייתה של דניאל חוסידמן, (מקים קרן חוסידמן) שכותב בין היתר: "סיפור החיים הקופצני של המחזאי המתוסכל הזה הפך להיות יצירתו המשמעותית ביותר. זה היה סיפור אופראי במלוא מובן המילה ובאופן מוזר נראה כי עד עתה אף אחד לא יזם רעיון לכתוב את האופרה הזאת".
 
את ההצלחה מובילים לצד המחברים והמנצח גם המעצבים: התפאורה המאופקת של אלכסנדר ליסיאנסקי שמסתפק ברמזים - שולחן, מזוודות, סוס נדנדה. כל אחד מן החפצים מסמן תמונה. אורן דר בתלבושות תקופתיות של סוף המאה ה-19 ועדי שימרוני בתאורה הולמת. ההפקה מייצרת קוהרנטיות בין טקסט לתפאורה ולתלבושות באופרה זורמת שאינה נעצרת לשנייה.   
 


האופרה תיאודור, צילום: יוסי צבקר


יש לנו אופרה משלנו
 
"תיאודור" היא אופרה מתנגנת וקליטה, ממוקמת באזור המלודי הבטוח, ממוקמת במחוזות הקרובים למחזה המוזיקלי החף מטקסטים מדוברים. באופרה עשר תמונות ויש בה כ-30 תפקידים שונים ובמרכזם שני ההרצלים  - עודד רייך העיתונאי המבוגר ונועם היינץ הסטודנט הצעיר שנחשף לאנטישמיות. שניהם בריטונים המשלימים זה את זה, היינץ ברגעי חשיפת הזהות היהודית מול החברה הנוצרית העוינת ורייך הבשל המגיע לפתרון הידוע. שניהם מצטיינים.
 
ענת צ'רני מרגשת בתפקיד ז'ולי הרצל באריה הגדולה והדרמטית - רגע גדול שבו היא מטיחה בהרצל: "מי אתה חושב יזכור אותך? אתם סתם עיתונאי בינוני וחסר משמעות". שקד סטורל תזזיתית בתפקיד החבר פאול ורונה שרירא נוכחת בעיקר כפונדקית ומגלמת שלושה תפקידים בהפקה.
 
המנצח נמרוד דוד פפר מוביל היטב את הזמרים הסולנים הרבים, את מקהלת האופרה ואת התזמורת הסימפונית ראשון לציון. הקהל נסחף ובצדק ויוצא בתחושה נכונה שיש לנו אופרה משלנו, עלינו, מוזיקה שמסבה רגעים של נחת ושל התפעמות.     
  


האופרה תיאודור, צילום: יוסי צבקר

חוויה מרגשת
  
חשוב להדגיש - האופרה "תיאודור" היא הצלחה וחגיגה אמיתית. ההתרגשות הראשונה היא מהיות האופרה יצירה ישראלית, מה שנקרא בשפת ימינו "כחול-לבן על מלא". גם זה מקור להתלהבות הגדולה של הקהל. 
 
כל השותפים - המחברים, המעצבים, המנצח, הזמרים והנגנים - כולם ישראלים, והגאווה נובעת מן העובדה שישראלים מסוגלים להתמודד כשווה בין שווים. האופרה מדברת לקהל, ומפעים לראות אותו מוחא כפיים לטקסט.
 
אמנות טובה צריכה לגרום לקהל לחוש או להתרגש. הקהל של "תיאודור" מתרגש ונפלא לראות שאמנות מזיזה לקהל. הצופים מוחאים כפיים לתוכן, לרעיון, למֶסֶר. מומלץ בחום. 

האופרה תיאודור, צילום: יוסי צבקר
    
 14, 15 במאי ב-20:00. מחירי כרטיס: 195- 445 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. רכישת כרטיסים, לרכישה טלפונית: 03-692777 או  בלינק     

לאור ההצלחה והביקוש נוספה הופעה ב-22 במאי בשעה 20:00 וב-24 במאי בשעה 18:00