סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון קובי לוריא מספר ושר בבית אריאלה
 

 
 
אני בא מדור כזה. נולדתי שנה אחרי שקמה המדינה, אני ציוני, ואני חושב שההישג הכי עצום זה התחייה של העברית. אז אפשר להתחבר לעולם, זה יופי שמדברים אנגלית, אבל הדבר הזה הנהדר, השפה הזאת שהיא נס שאין לו אח ורע, הולך לאיבוד."
היוצר הוותיק מביא לבית אריאלה סדרת מפגשים עם שירים מן התפוצות שהתאזרחו אצלנו. ריאיון


עונת התרבות החדשה של בית אריאלה מציגה את "שירים שעשו עלייה", סדרת הרצאות מוזיקליות שעורך ומגיש היוצר הוותיק קובי לוריא. ב-13 בנובמבר יתקיים המפגש הראשון בסדרה הכוללת שמונה מפגשים, אחת לשבועיים, בימי רביעי בין השעות 10:30 ל-12:00 בבית ציוני אמריקה בתל אביב.  
 
"אני מת על היידיש"
 
בדיוק כמו האוכל הישראלי שהוא תמהיל של התפוצות הרבות והשונות מהן הגיעו אנשי הארץ הזאת, כך גם המוזיקה הישראלית נשענת על מסורות מהעולם הרחב, עוד מתחילת ימיה. את המפגש הראשון בסדרה מקדיש לוריא ל"הנה לנו ניגון יש - שירים שבאו מיידיש", ואחריו מפגשים המוקדשים לשירים שבאו מיוונית, שירים שבאו מן המזרח, שירים שבאו, כמובן, מרוסית, מאנגלית, שירים מלטינית, ספרדית ופורטוגזית ולסיכום, שירים שהגיעו מפולנית, גרמנית, אנגלית ואפילו שוודית.

"זו סדרה שעשיתי כבר כמה פעמים בכל מיני מקומות, על שירים שבאו מכל מיני שפות, ואני פשוט ריכזתי את זה", אומר לוריא. "אני משמיע את השירים, מקריא אותם, יש לי גיטרה לשניים שלושה שירים לפעמים, אבל זה לימודי. העשרה זו הנאה גדולה בעיניי."

נקודת הפתיחה שלך בסדרה היא שירים שבאו מיידיש

"יידיש זו שפה שאני מאוד אוהב. גיליתי אותה, ואני פשוט מת עליה. יש כל כך הרבה שירים שאפילו לא חלמת שבאו מיידיש, ושירים שגם נעשו בחיקוי מהשירים של היידיש, ופה ושם גם תרגומים ותרגומי מופת. בכלל, יידיש זו שפה שנרצחה והיא כל כך עשירה וכל כך רבת הבעה וכל כך חבל עליה.

"'הנה לנו ניגון יש', למשל, זה שיר שיש לו כותב ויש לו מלחין, מאיפה הוא הגיע, מה היה בסופו? נחום שטרנהיים כתב את השיר הזה בתחילת המאה ה-20 והוא כתב על הזמירות לשבת שמלכדות את הדורות. שטרנהיים נספה בשואה, ושמשון מלצר תרגם את השיר הזה והוסיף על דעת עצמו בית שהוא כתב לזכר העיירה, מיד לאחר השואה, שזה לא מוזכר במקור. או השיר 'שם מקום מנוחתי' שהוא חלק מסדרת שירים שיעקב שבתאי תרגם מאוד יפה. זה שיר נפלא שנכתב בניו יורק בסווט-שופס. את מכירה את סדנאות היזע בניו יורק?"



יעקב שבתאי, מקור: וויקיפדיה. שימוש הוגן, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=588951



של ניו יורק? האמת שלא

"המהגרים שהגיעו מרוסיה לניו יורק במאות ובאלפים, ולא הייתה להם עבודה, הושיבו את כולם שם, והם היו כמעט עבדים שעבדו בלואר איסט סייד, והשיר הזה, שמשדרים אותו בטעות ביום השואה, מתאר את האנשים שמכונות התפירה זה המקום מנוחה שלהם. שיר יוצא מן הכלל והסיפור שלו מאוד מעניין. יש אינספור שירים שמגיעים אלינו מהיידיש".


kobi-loria-anak-afi-sassoni.jpg
קובי לוריא, צילום: אבשלום שושני

 

לשיר, להחכים ולצחוק
 
איזה קווים מנחים הובילו אותך ביצירת הסדרה?

"הקווים הם שזה יהיה מעניין. המטרה היא שהקהל ייהנה, שישירו, שיחכימו יחד איתי, שיעשירו. וגם שיצחקו. אנחנו גם צוחקים בסדרה. איפה שיש הומור יש כיף. זו השנה השנייה שאני עושה סדרה בבית אריאלה, ובשנה שעברה היה כיף. באמת היה תענוג. היה לי קהל נהדר. אני עובר לגור איתו..."

לא על כל העליות המוזיקליות אתה עובר בסדרה

"התרבות שלנו ניזונה מכל כך הרבה מקומות. יש שני מפגשים שמוקדשים לשירים שבאו רוסית. אחד זה שירים מהקולנוע הרוסי, שבאמת תרם לנו כל כך הרבה שירים. מה שירד מהמסך מיד היה להיט, ובכלל, התרבות הרוסית, המקורות של השירים הרוסיים, איך הם הגיעו והתגלגלו לעברית. דברים מרתקים.

"יש שירים שהלחנים שלהם הגיעו מהמזרח, ואני מתכוון לעתיקים יותר, 'בין הפרת והחידקל' של ביאליק. המון שירים שהלחנים שלהם מזרחיים. כל הלחנים של ביאליק הם מזרחיים, שברכה צפירה, אמא של אריאל זילבר, אספה אותם בגאוניות, התאימה את זה לזה ואת זה לזה, ואם ביאליק חי היום הוא חי בגלל שמכירים את השירים האלה. כמו שאלתרמן חי בגלל הפזמונים. יכולים לחקור אותו מאתיים שנה באוניברסיטה, אבל החיים שלו הם בגלל הפזמונים."



ברכה צפירה, צילום מסך מיוטיוב

איך זה שהתרבות הצרפתית שישראל כל כך התכתבה איתה בשנות ה-60 לא באה לידי ביטוי בסדרה?

"אני אעשה את זה בשנה הבאה. צרפתית צריכים להיות שני פרקים, אבל אלה שירים שהגיעו בשנות ה-70-60, זה שירים מאוחרים, ואני מכוון לאלה שבאו ממש מן ההתחלה. האמת היא שאני קצת יותר קדום, למרות שהיוונית, למשל, היא באמת יותר מאוחרת. כהשפעה, היוונית באמת התחילה להגיע בשנות ה-70-60-50, ועד היום. זה חומר מעניין, אבל זה יותר מאוחר, ושירים שלא חלמנו בכלל שהם יווניים. 'אני שותה לי ויסקי, אני שותה שמפניה'. אני לא מדבר על התרגומים של עוזי חיטמן אחר כך,  'תודה על כל מה שבראת', שזה בכלל שיר מחאה שהפך לשיר תודה ואני חושב שדאלארס לא אהב את מה שעשינו שם.

"יש המון מקרים שמתרגמים רותמים את השיר לצרכים המקומיים ואני לא בטוח שהכותבים המקוריים אוהבים את זה. זה לגבי שירים מהמזרח. אבל הרוסית היא קדומה יותר, והמזרח שאני מדבר עליו הוא קדום יותר, היידיש ודאי, וההשפעות האנגליות מתחילות כבר בשנות העשרים, כשבאו עם הגדוד העברי והביאו שירים כמו 'מיי בוני איז אובר דה אושן'."



שמעון פרנס, צילום: ציפי מנשה




דרכו של עולם?

 
הקהל שבא להרצאות בוקר הוא קהל שלא עובד בבקרים...

"זה קהל של בוקר. זו לא סדרה שמיועדת לעובדים. היא מיועדת באמת לפנסיונרים או לכאלה שעתותיהם בידיהם."

ולא היה כדאי להתחיל להעביר את הסדרות האלה גם בבתי ספר?

"אני לא בטוח שזה יעניין את הילדים. בואי אני אספר לך משהו. בשנה שעברה הייתי בארה"ב, יש לי אח בקרוליינה, ואני בקשר עם איילה אשרוב, אז אמרתי לה, 'איילה, אני מגיע', והיא אומרת לי, 'אני מלמדת פה באוניברסיטה, אני מעבירה איזה קורס. אולי בא לך לבוא ולדבר?' אמרתי לה, 'שמעי, זה אתגר. אני מוכן'. אמרתי, אני בדרום קרוליינה, בצ'רלסטון, אני אכין משהו על 'פורגי ובס' שקרה בצ'רלסטון, והייתי בטוח, גרשווין. דיברתי על שניים שלושה שירים שנכתבו משם, והם לא הכירו את 'פורגי ובס'!

"תלמידים לפזמונאות, 40 או 50 תלמידים אמריקאים, ואחד הכיר את 'פורגי ובס'. הם לא שמעו על 'פורגי ובס'! אולי זו דרכו של עולם לשכוח מה שהיה. יש החרגות. יש ביטלס, שאיכשהו הפכה להיות, אולי בצדק, למוזיקה של היוניברס. אולי זה מה שיישאר פה. אני לא יודע. אבל חוץ מזה, מה שהיה היה. את סינטרה אתה כבר שומע פחות ופחות. אולי זה דרך העולם שדבר הולך ודבר בא. אולי גם 'האמיני יום יבוא' הגיע זמנו. אולי הציונות. אני לא יודע מה להגיד לך. אולי כל השירים האלה זה משל למשהו שקורה פה בכלל. זה לא רק השירים והמוזיקולוגים. אולי זה משל שאנחנו מאבדים משהו פה. אולי את המקום שלנו פה. אני לא יודע. אני מסרב בעצמי להבין את המשל." 
 

קובי לוריא, צילום: אבשלום ששון, באדיבות בית אריאלה

"לא אוהב את הכפר הגלובלי"

 
לוריא הוא יוצר ותיק, בן 70 בקירוב, שמבין מבצעיו נציין, על קצה המזלג, שמות כמו מתי כספי ששר את מילותיו של לוריא "את ואני" ללחנו של סשה ארגוב, ליהודית רביץ כתב את מילות השיר "אמרת אמרת", דודו אלהרר שר את "בוא שיר עברי" שלוריא כתב והלחין, להקת הנח"ל מתקופת הלהקות החדשות, שרה את "שיר הסלנג" ("הי אתה, אם באת לצבא, תלמד לטובתך, תלמד את השפה"), שכתב והלחין.

הסיפורים שמאחורי השירים הם סיפורים שאתה מכיר כי היית שם, או שמעבר ליצירה יש בך משהו היסטוריוני שאוהב לאסוף סיפורים?

"אני מבוגר ממך בכמה שנים, אז כן, הייתי שם יותר זמן, אבל אני עוסק בשטח הזה, ומאוד סקרן אותי איך זה קרה. שיר זה איזה נס שקורה לפעמים, אבל הוא צריך את הדקה, את האירועים שסביבו. הוא מייצג משהו. אני טוען שעד שנות ה-70, 75, השירים ביטאו משהו שקורה והיו צמודים לאירועים. אומרים 'שירי אנחנו', ו'שירי אני' וכולי. היום זה סיפור אחר לחלוטין. אני לא יודע אם בימינו שיר מייצג ככה. קודם כל, זה עבר לאנגלית בהרבה מקרים."

זה עדיין מייצג. זה מייצג את העולם של היום, שהוא עולם של אינטרנט, למשל

"זה מדבר על נתק, זה מדבר על כפר גלובלי ועל התנכרות. זו נורה אדומה, אני חושב."
אבל זה מדבר גם על חיבור. היום, בניגוד לעבר, אמן ישראלי שכותב באנגלית יכול לגמרי למצוא את עצמו מצליח בעולם

"גם בארץ. נטע ברזילי, למשל, אנשים שכחו שהשיר שלה הוא בכלל באנגלית."
אולי זה לא בהכרח רע?

"לי זה קשה. אני בא מדור כזה, אני חושב. נולדתי שנה אחרי שקמה המדינה ואני גם ציוני, ואני חושב שהנס הכי גדול, אחד הדברים הכי גדולים של הציונות זה התחייה של העברית. זה אולי ההישג הכי גדול שלה. זה הישג עצום. שפה שלא דיברו אותה. אז אפשר להתחבר לעולם, זה יופי שמדברים אנגלית, אני נגד בדלנות ואני בעד פתיחות כמה שאפשר, אבל הדבר הזה הנהדר, השפה הזאת שהיא נס שאין לו אח ורע, אני חושב, בעולם, זה דבר פנטסטי. וזה הולך לאיבוד. גם כשמדברים עברית. אני לא שוטר של העברית, אני אוהב נורא את העברית של הרחוב..."

קל לזהות את זה דרך הכתיבה שלך

"זו שפה דינמית וזה נהדר. אני אוהב את הדברים. לא את הכל. קשה לי עם הֶפחידו (במקום הִפחידו – ט.ג.), אבל אולי זה דבר טבעי. אולי אני צריך להשלים גם עם זה. פחות מפריע לי שאנשים מתבלבלים עם מספרים כי זה די, מספיק כבר. זה שריד של שפה עתיקה. אני, בתור צבר, עדיין צריך לחשוב אם אומרים שישה עשר חלונות או שש עשרה חלונות? ואני חושב קודם, לפני שאני אומר. זה לא בסדר." 
 


ראש הממשלה ובעלה בשיר ערש לטייקון
 
יש משהו כמעט מפתיע בחוצפה המלבבת שיש בכתיבה של לוריא, שחתום על שירים בעלי שמות כמו "אני הייתי ילד רע", "כלב על כלב", או "שיר חרא", שבאים מפי יוצר ותיק, שידע, כאמור, את ארגוב, כספי ורביץ. במקביל, לוריא הוא גם אחד מאותם יוצרים די בודדים, נכון להיום, שלא מפחדים להביע עמדות נחרצות כלפי נושאים חברתיים וענייני השעה.

את אלה הוא עושה עם חברי הקברט שלו, "הלובי של קובי", הכולל את גילה חסיד, מאיר ברבי, יוריק בן דוד, שרית שחף, אלכס ספיבק ואלון הלל. הללו נועצים את שיניהם, יחד עם לוריא, בשירים כמו "שיר לא מזרחי", "תפנקי לי ת'חבר", "שיר ערש לטייקון" ו"ראש הממשלה ובעלה", שהכותרת שלהם מדברת בעד עצמה.

"אני חושב שאמן צריך להביע עמדה", הוא אומר. "אמן בלי עמדה זה פלקט. אלה שנים לא טובות. פעם אף אחד לא התבייש בשום עמדה והיום אנשי התרבות הם פחדנים כי הם יאבדו את המשרה שלהם מהר מאוד. משוב או שניים וגמרנו. השיח היום הוא לא מאוזן, הוא לא חופשי יותר, הוא בכבלים."


הלובי של קובי, תמונת יחסי ציבור


הבן שלך הוא הסולן של  "קין והבל 90210", להקת מטאל. זה עזר לך להתקרב קצת למטאל?

"הוא מוכשר פחד, וזה כאילו, אני לא יודע מה להגיד. אני לא יודע מה יותר רחוק ממני, 'קין והבל', או הבת שלי שעובדת עכשיו בשוודיה בעיצוב טקסטיל. אני לא יודע איך הוא הגיע למוזיקה האלימה הזאת. יש שם איזה אנרגיה שאני לא מבין כי אני לא שמעתי את המוזיקה הזאת. זה נשגב מבינתי. הייתי בערך עשר פעמים בהופעות שלו. אני מוכרח להגיד שאני מלא התפעלות. יש שם איזה אנרגיה וקצב אדירים, והשאלה היא איך מנווטים את זה. כשהוא מופיע שם בבארבי זה פשוט... אני לא מאמין שזה יצא ממני, הדבר הזה. אנרגיה של תחנת כוח אטומית. אבל אני מתגאה בו. אני רק מקווה שימצא את דרכו. זה לא פשוט עם המוזיקה הזאת, זה לא פשוט עם מוזיקה בכלל. למזלנו הוא גם עורך וידאו נהדר."

המפגש הראשון יתקיים ב-13 בנובמבר ב-10:30 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. הסדרה כוללת 8 מפגשים, בימי רביעי, אחת לשבועיים בשעות 12:00-10:30. מחיר רגיל: 470 ש"ח, לתושבי תל אביב-יפו, חיילים וסטודנטים: 420 ש"ח. להזמנת כרטיסים   
 


למועדי מופעים >

10/09/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע