|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: צ`וי סונג-יון, אית`ן הוואנג, דויון נואל הוואנג, אנתוני שים |
הופעה ראשונה: 2022
ארץ מקור: קנדה
משך הופעה: שעה ו-57 דקות
|
|
|
|
סו-יאנג היא אם יחידנית שמגדלת לבד את בנה דונג-יום בפרברי קנדה. נחושה בדעתה להעניק לו חיים טובים יותר מאלו שהיא עזבה בקוריאה, היא רגילה להתמודד עם האתגרים התרבותיים והגזענות האגבית המושרשת בקנדה של שנות ה-90. כשדונג-יום מתבגר ומתחיל להתעניין יותר ויותר בשורשיו – הארץ אותה הם עזבו והאב שעליו היא מעולם לא דיברה – היחסים בין השניים נהיים מתוחים. אך כשהשניים נאלצים לחזור לקוריאה, לראשונה מאז עזבו, האם והבן יזכו בהזדמנות להתחבר מחדש.
ביקורות
"ילד אורז" הוא קודם כל סרט העוסק בהגירה ובקשייהם של מהגרים, במקרה זה כאלה שמגיעים מהמזרח הרחוק לקנדה, בתקווה להיקלט בה. כבר בראשית העלילה אנחנו רואים את השוביניזם והזלזול במהגרת הצעירה. במפעל בו עובדת סו-יאנג, מישהו מחטיף לה חבטה בישבן. למה? כי בא לו וכי היא לא שווה. היא נסוגה לרגע ואחר חוזרת כדי להתעמת איתו מילולית ולהעמיד אותו על מקומו. בנוסף לכך, דונג-יום הוא ילד כאפות. מסתבך בריבים וקטטות עם חבריו לבית הספר, ולמרות שהוא לא אשם הוא זה שתמיד מוענש. אבל למרות כל הקשיים אמו מצליחה לגדל אותו ולטפל בו ובכל ענייני הבית. וכאשר הוא הולך וגדל, מסתקרן הבן לדעת מדוע אין לו אבא ומי היה אביו, וזה סוג של סוד שהאם נוצרת אותו ולא חושפת בפניו את האמת. בבדיקה רפואית מתברר לה שהיא לקתה בסרטן ויש לה זמן חיים קצוב. וזאת דווקא כאשר מצאה בן זוג שאיתו היא רוצה לפתוח את פרק ב' של זוגיות ומשפחה בחייה. הסרט מתנהל בקצב מדוד, כשהוא מציג בעיקר את הזרות של המהגרים שהגיעו לקנדה מהמזרח הרחוק, ואת ההתמודדות שלהם. אבל בגדול, אין בו איזשהו עוגן יציב דיו שיחבר בין כל קצוות הסיפורים שנפתחים במהלכו ונראים נטולי פואנטה. רק לקראת הסוף, כשהאם לוקחת את בנה למסע שורשים בקוריאה, להכיר את בני משפחתם אותם לא ידע, וגם היא לא פגשה אותם כבר עשרות שנים, העלילה מתחילה להיפתח רגשית. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|