|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: פיטר יאן סמיט , דאטו ג´אנלידזה, פיטר יאן סמיט , גאורגי גרסאמיה
בימוי: דאטו ג´אנלידזה |
|
|
|
|
כיכר מאידן היא החלק העתיק ביותר בטביליסי, בירת גאורגיה. הכיכר נבנתה סביב מעיינות חמים ומאז מעולם שימשה כמקום מפגש חברתי ומסחרי בין שלל העדות והדתות המפארות את העיר והמדינה (שהרי לאורך מאות בשנים, ניחנה החברה הגרוזינית בסובלנות וביכולת קבלה של הזר). שנים רבות חיים כאן זה לצד זה מוסלמים, יהודים, עובדי השמש, נוצרים, ארמנים, גרוזינים, כורדים, רוסים, אזרים -צורפים, סוחרי משי ושטיחים המדברים בשפתם שלהם ובלשונות שכניהם. כנסיות גרוזיניות שוכנות לצד כנסיות ארמניות, בתי כנסת ומסגדים.
אבל העולם הזה שהפגיש פעם מזרח עם מערב, בליבו הפועם של הקווקז, הולך ומשנה את פניו. קודם לכל הלאומנות הגרוזינית מרימה ראש. היהודים, המתגוררים בגאורגיה עוד מלפני הספירה הנוצרית מהגרים מכאן. היחסים בין הרוסים לגרוזינים מתוחים. הכורדים נדחקו עוד יותר לשוליים מאז השינויים הכלכליים של העידן הפוסט-קומוניסטי. גם האזרים והארמנים מתקשים למצוא שפה משותפת או בסיס לאמון הדדי בעקבות המלחמה עקובת הדם שהתחוללה בעשור הקודם בין ארצות המוצא שלהם.
כיכר מאידן נמצאת בסך הכל כמה מאות מטרים ממרכזה המודרני של טביליסי. עדיין מדובר במקום בו אנשים שונים לגמרי יכולים להיפגש ולסחור בחפצי ערך ובסיפורים, אנשים הגאים בעצמם ובמה שהם מייצגים. האם דווקא ההבדלים האנושיים הללו הם בסיס לכל מפגש אנושי, בכל כיכר, בכל עיבורה של עיר, בכל חברה שהיא?
פסטיבלים: טביליסי, רוטרדם
גרוזינית, כתוביות באנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|