|
|
|
דרמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: סימון סטהו , יונאס פרדריקסן , פטר אסמוסן , אריק קרס, קים הוג |
משתתפים: מיכאל פרסבראנדט , לנה אולין , טובה נובוטני , מיכאל ניקויסט , יונאס קארלסון , פארס פארס |
הופעה ראשונה: 2005 ארץ מקור: דנמרק , שוודיה
משך הופעה: 106 דקות
|
|
|
|
בסצינה הזוייה למדי פונה שכיר מפוטר למעבידו מחוץ למשרדים ומתחנן לחזור לעבודה. הבוס נותר ערל לב אבל כל כלב בא יומו. בדרך הביתה סוגר אוקֶה דיל גדול בסלולרי וכשתשומת הלב שלו מוסחת לתוכן השיחה, הוא דורס את בנו הקטן שרץ לקבל את פניו. מכאן מתחילה הדרך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: אשתו מסלקת אותו מהבית ועם בתו המתוקה הוא נאלץ להיפגש במחתרת. קרובי משפחה אחרים מתנכרים לו והשיא: הוא מאבד את מקום עבודתו. אוקה מתחיל להתפרנס כנהג מונית וברכב הוא מבלה את כל עתותיו, כולל את שנתו.
יום אחד עולה למונית לינדה וגיבורנו מתחיל לפתח יחסי אהבה עם הבחורה הצעירה ממנו בהרבה. היא הגיעה מהוויה תרבותית זרה לו לחלוטין ולנו הצופים ברור כי ביחסים הללו אין הרבה תיקווה. היצליח אוקה לאסוף את שברי חייו?
סימון סטהו אוהב ככל הנראה לשרטט חיים הרוסים. בפסטיבל דאשתקד הציג את `יום וליל` שליווה איש עסקים במפגשים שהוא עורך ביום חייו האחרון ועכשיו הוא שב וממשיך לבחון את סאת ייסורי הבורגנות. זאת הוא עושה תוך שמירה על איזון בין מרכיביה הטרגיים של העלילה לאלה הקלילים יותר – עם יותר חמלה ועם עמדות סיגנוניות פחות רברבניות מאלה שאיפיינו את הסרט הקודם. אם ב`יום וליל` לא יצאה המצלמה את המכונית, אזי ב`באנג באנג אוראנג אוטאנג` חלק הארי של העלילה מתחולל אמנם בתוך שתי המכוניות של הגיבור (קודם ה-SUV המפואר ואח"כ המונית), אלא שלמצלמה אין שום בעייה לתפקד גם מחוצה להן.
שוודית, כתוביות באנגלית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|