|
|
|
 |
המרכז לתיאטרון בובות חולון |
 |
|
|
|
| |
|
תערוכות - הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות 2023 |
|
|
|
|
|
|
'דּוֹמֵם מְדַבֵּר - בובות שמפעילות אנשים'
בובות מתוך הצגות התיאטרון של נועה אריאל
במוזאון לאמנות תיאטרון הבובות
תערוכה של למעלה משישים בובות מתוך ההצגות של נועה אריאל ז"ל, זוכת פרס שר החינוך לתרבות יהודית ע"ש אורי אורבך 2017.
נועה אריאל הייתה יוצרת, אומנית ובובנאית בולטת ומוערכת במגזר הדתי שנחשבה לחלוצה פורצת דרך ומובילה בתרבות היהודית ולאישה דעתנית, בעלת השקפת עולם פמיניסטית ומהראשונות במגזר הדתי שהעלו על נס את נושא הפגיעות בילדים ובנשים.
נולדה למשפחת זלמנוביץ במושב ניר צבי, משפחה חילונית ממקימי המושב. בילדותה שאפה להיות שחקנית והתבלטה בהצגות בית הספר. כשהייתה בת חמש עשרה הצטרפה לתנועה לעצירת הנסיגה מסיני, אז החליטה לעזוב את לימודיה והחלה בתהליך חזרה בתשובה. למדה במדרשת "מכון אורה" בירושלים. בגיל שמונה עשרה נישאה לרב ישראל אריאל, לימים ממקימי ור"מ ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר. אל עולם הבובנאות הגיעה במקרה, אחרי שנתקלה בעלון מידע על קורס בובנאות בביה"ס לתיאטרון בובות שהקימה מירי פארי (לימים ביה"ס לאמנות תיאטרון הבובות) בחולון. בתחילה ראתה את עתידה המקצועי כמי שבונה בובות, אך במהלך הלימודים גילתה את כשרונה בהפעלתן.
בראשית שנות התשעים הקימה את תיאטרון הבובות שלה תחת השם "דומם מדבר". בעשור הראשון של התיאטרון, מיקי מבורך, שהייתה בין מורותיה לבובנאות, ביימה את מרבית ההצגות והייתה שותפה לכתיבתן. מרבית הבובות הופעלו בטכניקת "בובות שולחן" (בובות המופעלות כשמפעילתן גלויה), עוצבו ונבנו ממגוון חומרים על ידי אלכס מרגולד, מריה גורביץ', אירינה ליצקי, אסתר קוגן פקר, דורה אשד ונועה עצמה. רפרטואר התיאטרון שלה כלל שבע עשרה הצגות. לצד הצגות לילדים שהתבססו על סיפורים תורניים, העלתה נועה גם הצגות למבוגרים שעסקו בנושאים מורכבים כגון זוגיות, התנהלות פיננסית, מניעת אלימות במשפחה, מוגנות וקשיי היום-יום של המתיישבים בשומרון. באחד הראיונות אמרה שהיא שואפת לגעת בעצבים הפתוחים ובבעיות הכאובות של המציאות. "אנשים שואבים כוחות מהתבוננות באנשים אחרים מפחדים". הצגותיה הועלו אלפי פעמים במגזר הדתי בכל רחבי הארץ.
נועה אריאל הייתה אומנית צבעונית שלא חסכה את דעתה הנחרצת והנוקבת בשלל סוגיות. "אני פמיניסטית בוטה כשמדובר בעוול שנעשה לנשים" אמרה. בדף הפייסבוק שלה כתבה " אין דרך לתאר את ההשפלה שבלהתקשר יום אחר יום להתחנן על כסף שעבדת כל כך קשה בשבילו. שאת צריכה. שאת חייבת לאחרים שעבדו בשבילך. פעם אמרתי לאחד ממעני הלא משלמים; כשתשב בפאנל של חשובים ותדונו למה אין תיאטרון דתי, תדע שלך יש חלק חשוב בזה". היא לא הססה לכנות את פעילותה "אמנות מגוייסת": "אני מרגישה שהשימוש במדיה של תיאטרון, מגדירה אותה כתרבות ובשביל שתרבות תהיה יהודית היא צריכה ללכת. זה הדבר הראשון שהדור המייסד של היהדות עשה: הלך. אמרו לו "לך לך" הוא הלך ... הבובות שלי מניעות אנשים ולכן הן תרבות יהודית. בכל ההצגות זה נכון, בהצגות הילדים, בהצגות המבוגרים ובוודאי בהצגות החברתיות. להיות יהודי זה לרצות לתקן את העולם. להיות תרבות יהודית זה להשתמש במדיה כדי לעשות את זה."
פעילותו של התיאטרון הושבתה בשל מגפת הקורונה, וכבר לא חזרה בשל המחלה הקשה שתקפה את נועה. היא הלכה לעולמה ב-1 במאי 2022, ל' בניסן התשפ"ב והיא בת 57. הותירה אחריה בעל, ארבעה בנים, כלות ונכדים.
אוצר: אילן סביר | שיפוץ בובות: אירינה ליצקי | תודות: משפחת אריאל, חלי יעקבס, יסכה אופנהיים, מיקי מבורך, רחל קשת, דודי מוסקוביץ, שימרית בנימין, איתי בן עזר, יעל קניאל, בלהה פאר, ישראל סלנט - ערוץ מאיר, רמי סמו
בובות בתנועה
תערוכה מצילומיו של הצלם האמריקאי ריצ'ארד טורמני
הצלם הניו יורקי ריצ'רד טורמני מתעד את תיאטרון הבובות האמריקאי כבר למעלה משלושים שנה.את דרכו בתחום הבובנאות החל כבובנאי. הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת קונטיקט בתחום אומנויות הבמה ובובנאות. ב-1980 החל לעבוד בחברת ג'ים הנסון כמעצב ובונה בובות עבור מגוון הפקות של 'החבובות'. ב-1987 זכה בפרס האמי על עבודת העיצוב שלו ב'רחוב סומסום'. באמצע שנות השמונים, בזמן שעבד על הסט של 'רחוב סומסום' בניו יורק, החל טורמני לצלם מאחורי הקלעים, דבר שהוביל אותו לקריירה חדשה כצלם אומנויות הבמה. הוא צילם רבים מהבובנאיות המובילות והבובנאים המובילים בעולם. בעת הזאת, ריצ'רד הוא צלם בדסק התרבות של ה'ניו יורק טיימס' ומצלם גם עבור גופי תרבות כקרנגי הול, מרכז לינקולן והמטרופוליטן אופרה. היה צלם הבית של 'רחוב סומסום' וחבר במועצת המנהלים של קרן ג'ים הנסון. כיום משמש כסגן נשיא הקרן.
"האתגר שלי כצלם של בובנאות הוא ללכוד את התנועה של הבובה בתמונה דוממת. לשם כך, אני מתמקד במחוות של הבובה, מבקש לתפוס את 'הרגע המכריע' שבו הדמות מונפשת ביותר ומתרחש שיא דרמטי. דרך עדשת המצלמה אני מחובר לבובה ולבובנאי/ת. אני מלחין דרך העדשה, ואני מרגיש חילופי אנרגיה עשירים ויצירתיים כשאני מצלם צורת אמנות שאני מכיר ואוהב." ריצ'ארד טורמני
בתחילת שנות ה-90 ריצ'רד היה יועץ בתחום הבובות במופע "האויב האחרון" שהופק על ידי צוות האמנויות היצירתיות (CAT) של אוניברסיטת ניו יורק (NYU). המופע עסק בטרור, בקיצוניות, בפיגועים באוטובוסים ובמשימות התאבדות במזרח התיכון. צוות השחקנים כלל ישראלים, ירדנים ופלסטינים. החזרות התקיימו ליד באר שבע וההופעות ברחבי ישראל, ירדן ויישובים פלסטינים ומאוחר יותר הוצג גם באו"ם בניו יורק.
קרן ג'ים הנסון
הקרן נוסדה בשנת 1982 על ידי יוצר החבובות ג'ים הנסון כדי לתמוך בתחום הבובנאות בארצות הברית. מאז הקמתה, הקרן העניקה למעלה מ-1200 מענקים ליותר מ-400 קבוצות ולהקות כדי ליצור, לפתח ולהציג עבודות חדשות של בובנאות עכשווית חדשנית. כמתעד הרשמי של הקרן, ריצארד טורמני מצלם את היצירות האלה ומנציח את היצירות הטובות ביותר בתחום הבובנאות האמריקאית בימינו.
אוצר: אילן סביר
במבואת אולם התיאטרון | במהלך ימי הפסטיבל
המוזאון לאמנות תיאטרון הבובות
המוזאון מציע אוסף קבוע של מאות בובות תיאטרון ומסכות מסורתיות ועכשוויות, כמו גם תערוכות מתחלפות המוקדשות לסוגים מיוחדים של בובות או ליוצרים מתחום הבמה והמדיה המצולמת, מהארץ ומחו"ל.
כניסה חופשית למוזאון במועדים ובשעות:
חמישי 3.8 | 22:00-16:00
שישי 4.8 | 16:00-09:00
שבת 5.8 | 14:00-09:00, 22:00-16:00
ראשון 6.8 | 22:00-16:00
שני 7.8 | 22:00-16:00
שלישי 8.8 | 22:00-16:00
רביעי 9.8 | 22:00-16:00
חמישי 10.8 | 22:00-16:00
שישי 11.8 | 16:00-09:00
שבת 12.8 | 14:00-09:00, 19:30-16:00
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|