|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2006
ארץ מקור: צרפת
|
|
|
|
אמיליו פאקול, שזה לו סירטו התיעודי השני כבמאי, הוא בנו החורג של אאוגוסטו אוליבארס – עוזרו הקרוב (והדומה לו להפליא) של סלבדור איינדה, נשיאה הנבחר של צילה. ב־11.9.73 התחוללה מהפיכה צבאית במדינה בראשות אאוגוסטו פינושה ובתמיכתו הפעילה אך הסמויה של הממשל האמריקני (בחישות שנוהלו ע"י קיסינגר, ניקסון וה־CIA). כשהתברר בארמון הנשיאות כי אין תקווה והקושרים עתידים לתפוס את כס השלטון, שלח אוליבארס יד בנפשו (כמה דקות לפני שעשה זאת איינדה).
"המזימה" דבק בתזה המוכרת שאלמלא המעורבות האמריקנית היה המשטר הסוציאליסטי במדינה מוכיח כי דמוקרטיה איננה נחלה קפיטליסטית בלבד אלא אפשרית גם במבנים כלכליים אחרים ולא כאוטופיה שעדיין זקוקה להוכחה מעשית. מוצף בקטעים מהתקופה – קטעי חדשות, תצלומים, קליפים מ"נעדר" בבימויו של קוסטה־גאוורס, שירים, מוסיקה ועוד – לסרט יש עוצמה נוספת: הוא מוגש בצורה אישית ע"י הבמאי שהופך את האירועים למשהו שטמונים בו לא מעט רגשות המוצגים ממקור ראשון והופכים את חוויית הצפייה להרבה יותר מסתם עוד דיון פוליטי יבש. פאקול למד אז בצרפת ולא היה בצ`ילה בימי המהפיכה. היום הוא חוזר אל האנשים שנותרו בחיים (חלק מהם נורו אבל לא נהרגו) ואלה מבחינתם מגישים עדות מכלי ראשון על מה שקרה בארמון הנשיאות באותו יום מר ונמהר.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|