|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
יום בחיי פולין העממית – ה־27.9.1962. יום רגיל: מעונן חלקית, יותר מ־1,600 אזרחים חדשים באו לעולם, בערך 600 נפטרו ממנו, "יום כמו כל הימים האחרים" מלמדות כותרות הפתיחה. תמונותיו של היום הזה מורכבות מחומרי ארכיון יומיומיים ותמימים לכאורה: רכבת, חלוקת עיתונים בבוקר, חשמליות עמוסות אדם, בתי מידות, וכו`. את התמונות הללו מעטר פסקול מצמרר המורכב מדוחות המשטרה החשאית, מכתבי הלשנה, בקשות לחנינה ועוד כהנה וכהנה טקסטים המשקיעים את פנינו בתוך הוויית החיים מאחורי מסך הברזל בתחילת שנות ה־60׳. חיי היומיום בפולין של ספטמבר 1962 מורכבים לכאורה מחיפושי פרנסה או חיי משפחה. אלא שמעל לכל מרחף צילו של איזה אח גדול וסקרן שרוצה לדעת הכל: מי אחראי לכתובות האנטי קומוניסטיות על בניין שגרירות סין? מי הקים צלב בחצרו? מה עושה החבר אורבן בחייו? מה אמר הכומר לאזרח הצעיר שעימו הסתודד באחו?
זה לא שהקריינות היא אובר־דרמטית או שהיא מנסה ללכוד אותנו בסיוע אינטונציות חריגות. לגמרי לא. כל שנותר לנו הוא לעשות את מה שמתבקש בכל סרט טוב: להתרווח על הכיסא, להתבונן, להקשיב, לחוות ולספוג בעצמנו את מה שקורה בלי להתמודד עם מניפולציות לא הכרחיות. מאציי דרייגאס, מבכירי הדוקומנטריסטים של פולין, מראה לנו מה אפשר לעשות עם קטעי ארכיון. את החומרים הוא שואב ממקורות שונים, מקשר במיומנות בוטחת בין מה שקורה מעל פני השטח לבין מה שקורה מתחתיו והתוצאה הסופית תותיר אתכם רתוקים למושב גם עם תום ההקרנה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|