|
|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: וויליאם שייקספיר
מוזיקה: אפי שושני
תפעול תאורה: אבי עוז
בימוי: אתי רזניק
תעתוק וניהול מוזיקלי: סלבה מלצב
תחקיר ועריכה: אירנה שר
תאום אמנותי: חיליק אורגל |
|
|
|
|
"ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ... אם תדגדגו אותנו - לא נצחק? אם תרעילו אותנו - לא נמות? ואם תתעללו בנו - האם לא נתנקם?..."
הקומדיה הדרמטית הנודעת של שייקספיר.
ונציה של המאה ה-16.
אנטוניו מלווה כסף ממלווה הכספים היהודי שיילוק, כדי לסייע לחברו בסניו המרושש שחפץ לשאת לאישה את אהובתו פורציה.
שיילוק מעמיד תנאים קשים לפירעון ההלוואה, כיוון שנפגע מהיחס של אנטוניו.
בינתיים צי ספינות המסחר של אנטוניו נפגע בגלל סערות בים. שיילוק מגלה שבתו מנהלת רומן עם האציל לורנצו, שאינו יהודי.
מועד תשלום ההלוואה מתקרב, ושיילוק מבקש לקבל את המגיע לו.
כיוון שאנטוניו אינו יכול לפרוע את ההלוואה, שיילוק עומד על כך שיקבל את מה שהוסכם ביניהם, ליטרה מבשרו של אנטוניו.
בסניו מנסה להציל את ידידו אנטוניו, אך הישועה מגיעה מכיוון בלתי צפוי...
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (4 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 4. הצגה משעממת
 | |  | | חבל, ההפקות האחרות של בית צבי נהדרות: החייל האמיץ שוייק, נ.ב. החתול שלך מת, יוסף ןכתונת...ג`יג`י, חתולים ועוד
הצגה זו יוצאת דופן, רבים נרדמוו/או פרשו
מילא, נפלנו בהצגה אחת
הוסף תגובה | |  | |  |
| 3. הסוחר מונציה-ביקורת-שיקספיר-בית צבי
| | | | המחזה "הסוחר מונציה"נכתב במאה ה16 ומאז ועד היום ישנו ויכוח האם המחזה אנטישמי והאם שיקספיר היה אנטישמי .
דמותו של שיילוק הנה אחת הדמויות המפורסמות ממחזותיו של שיקספיר.
המחזה הוצג בארץ מספר פעמים לראשונה בהבימה עוד ב1936 עם שמעון פינקל ואהרון מסקין ובפעם האחרונה בקאמרי ב1994 עם יוסי גרבר.
משום מה המחזה מוגדר כקומדיה למרות שנוגע בנושאים רציניים ביותר כגון מידת החסד הנוצרית מול הנקמנות היהודית,מה עדיף הדת או החיים, שנאת היהודים ויחס החברה אליהם,נאמנות לאישה או לחבר,הצביעות ומידת הצדק והאם יהודי יכול לצפות למשפט צדק בבית משפט נוצרי,השוויון במשפט,עוול ונקמנות כצורת התגוננות וכו`.
הדעה המקובלת היא ששיקספיר שלא הכיר יהודים לא היה אנטישמי אך יש ספקות לגבי המחזה.
שילוק אינה דמות שכולה שלילה.
היא דמות מורכבת.מצד אחד הוא אכזר,כמעט לא אנושי,נקמן,רודף בצע המלוה בריבית ומטרתו עשית כסף,ממיר את דתו כדי לשמור על החיים כי הדת אינה ערך בפני עצמה וכך בוגד באמונתו ומצד שני הוא שומר על עקרונות,תוקף את הצביעות,הוא בסך הכל מתגונן ומחזיר על העוול שנעשה לו, על היחס השלישי של החברה כלפיו, על ההפליה שסבל בחייו.הוא אב אוהב הדואג לבתו.
שילוק הוא ככל האדם. יש לו את אותם החושים, מאווים,רגשות,עיניים וידיים,ככל נוצרי אוכל מאותו לחם, מתיסר מאותם המחלות ואם יתעללו בו האם לא ינקום-כדברי שיקספיר במונולוג המפורסם במחזה.
הרבה תלוי כיצד מציגים את הדמות.
תוכן המחזה בקיצור נמרץ-שילוק מתבקש לתת הלואה כשאנטוניו יהיה ערב לה. אנטוניו איש עשיר מונציה התנכל כל הזמן לשילוק ועסקיו, התיחס אליו בבוז ולא רצה כל מגע עמו, אך בעת שנזקק לו מסכים להיות ערב לחברו בסניו-אסף סולומון.שילוק נותן את ההלאה ללא ריבית כדי להראות את נדיבותו וחסדו אך בתנאי שאנטוניו יחתום על שטר שאם החוב לא יפרע בזמן יקח שילוק "ליטרת בשר" מחזהו של אנטוניו.
אנטוניו חתם על השטר מרצונו החופשי ולאחר שירד מנכסיו והחוב לא שולם דורש שילוק את פרעון השטר אך בדרך לא הוגנת וברמאות, השלטון מתנכל ביהודי וממאשים שילוק הופך לנאשם.
במחזה שזורה גם בחירת חתן לאישה באמצעות הגרלה והמזל.
בהפקה של בית צבי בתרגום המצויין של אבי עוז והבימוי המרתק של אתי רזניק מגיש התיאטרון הצגה יפה שאינה נופלת בהרבה מההפקות האחרות שראיתי בתיאטרונים המקצועיים.
משתתפים בהצגה כ 20 איש בוגרי בית צבי החל בשנת 1998 ועד 2007 כשרק 4 תלמידי השנה השלישית וגם הם בתפקידים לא משמעותיים.
כולם שיחקו היטב והגישו שיקספיר זורם,שוטף,מהנה ומוצלח ביותר.
שיילוק -דיויד לוינסקי טוב מאוד .מגיש את היהודי המתיסר ,השואף לנקום על העוול שנעשה לו בצורה המעוררת כבוד. הוא משכנע בצידקתו ולמרות אכזריותו אתה מזדהה איתו ועם דמותו.
בסניו חברו-אסף סולומון טוב מאוד . כולו רגש, הבעה עם היגוי מעולה ודיבור רהוט.דאגתו לחברו אנטוניו נראית על פניו.רותי אסרסאי גילמה שתי דמויות -של פורציה -אשתו של בסניו ושל ה"שופטת".אהבתי את משחקה ויותר את הדרך בה גילמה את השופטת.אנטוניו-רודיה קוזלובסקי הפעם נשמע לי מונוטוני . לא הורגשה התפתחות באופיו כשהיה "על הסוס" וכשאניותיו טבעו ונדרש לפרוע א ת השטר.גרציאנו-שרון פרידמן-משחקו נראה לי חיצוני מדי.נסיך ארגון-עומר עציון היה מאולץ ונסיך מרוקו-נמרוד ברגמן הגיש קריקטורה נחמדה ביותר.
לראות או לא לראות-בהחלט כן.
נכתב על ידי elybikoret , 21/11/2007 11:12
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , tel aviv (21/11/2007) |
| 2. הצגה חזקה וטובה מאוד...
| | | | כל הכבוד לתאטרון הספריה על ההצגה המרשימה הזאת . שוב הוכחה שיש תאטרון אמיתי בארץ ושהצגות קלאסיות כמו הסוחר מונציה עדין יקבל במה ראויה. הייתי רוצה לציין במיוחד את דיוויד לוינסקי בתפקיד שיילוק שביצע את התפקיד נפלא חזק ומלא רגש. אהבתי גם את אסף סולומון בתפקיד בסניו ואת רודיה קוזלובסי בתפקיד אנטוניה .כל הכבוד לכם ששחקנים כה צעירים מצליחים ככה להחזיק הצגה שייקספירית שלמה. מרשים ביותר.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. תרבות טהורה
| | | | מחזה אנטישמי המוצג בעברית בארץ יהודית ללא הנחות וללא עיגולי פינות. הסוחר היהודי, שיילוק (דייויד לוינסקי המצויין שראיתי אותו גם ב`המשרתות` בתמונע בדמות משרתת ורק ע"פ התוכניה הצלחתי לקשר), מוצג כמכוער, כרודף בצע, כקשוח ואכזר ואילו הנוצרים מוצגים כיפים ותמימים (בוחרים בקופסת העופרת ולא בקופסאות הכסף או הזהב, מוכנים לשלם פי כמה עבור החוב, מוותרים על טבעות).
השפה השייקספירית במחזה אמנם קצת מורכבת, אבל הביצוע מלא נשמה ולא מצריך ריכוז יתר.
מחזות כמו "יהודי בחושך" וכמו "הסוחר מונציה" גורמים לנו להרגיש הכי חזק את יהדותנו ולהעריך את מה שיש לנו עכשיו (מה שנראה לרבים כל-כך מובן מאליו).
המחזה "הסוחר מונציה" קצת מעורר גם מחשבה שאולי כדאי שנהיה קצת פחות מסחריים כדי שלא נשנא רת עצמנו כפי שחלק מהגויים שנאו/שונאים אותנו.
תאטרון הספריה שוב נותן הצגה מצויינת שלא רואים באתרי התרבות המתחנפים האחרים וגורם לנו לקוות שאיזה סוחר (מונציה או מכל מקום אחר) לא יקנה את המקום הזה (כפי שקרה להרבה מקומות אחרים) ויהפוך אותו להיכל בידור להמונים.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|