|
|
|
 |
הצגות שונות |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: מנפרד פרנקה
תפעול תאורה: רוני לוביאניקר ואילנה המרמן
בימוי: רות קנר
מוזיקה: מיקה דני
תאום אמנותי: שקד וקס
תעתוק וניהול מוזיקלי: סיון ויינשטיין |
| משתתפים: רונן בבלוקי, שירלי גל-שגב, דפנה הרכבי , גיא סלמן, טלי קרק , עדי מאירוביץ` |
|
|
|
|
קבוצת תיאטרון רות קנר
יצירה חדשה המבוססת על הספר פרשות רצח מאת מנפרד פרנקה.
פרוטוקול על פחד, על שתיקה והתעלמות, על ברוטאליות התעללות ורצח, בליל ה - 9 בנובמבר 1938, בעיר קטנה בגרמניה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1. לא עברתי שום חוויה
 | |  | | על אף התעוזה של הבימאית והשחקנים להעביר טקסטים של עדויות לבמה,ועל אף ה"רצון הברכטיאני" להביא את הקהל לידי חשיבה שכלתנית שהימנעות ממעשה,הוא מעשה פר-אקסלנס,נותרתי אדיש,בעצם לא אדיש-מאוכזב מכך שלא עברתי שום חוויה . זה הכל נשאר "שם"-בספר,בעדויות-לא הרגשתי שום חרטה\בלבול\אשמה של הדמויות\שחקנים.
ואפילו לרגעים רבים כל ההצגה נראתה לי סכמאולצת\מאלצת אותך כקהל להרגיש דברים שלא ממש נובעים מהסיטואציה הדרמטית,(אם בכלל יש כזאת בהצגה),"הגדיל" לעשות השחקן עם הקעקועים,שאיני יודע את שמו-הוא לא הפסיק לדקלם,ואם לא לדקלם-אין שןם רגע במחזה שאפשר להאמין לו\להזדהות איתו,יתרה מכך-לא נראה אפילו שהוא מבין את הפעולה/הרצון שלו כשחקן.
רותי קנר ידועה כבימאית עם שלל דמויים-חזותיים מעניינים,ןזה בהחלט עבר במחזה-הפיכת מוטות-הברזל לאדם שנמלט\לתריסים ועוד כהנה וכהנה-זה נפלא כשלעצמו,וזו באמת חוויה אסתטית מעניינת ומענגת,אבל מעבר לזה-מה עם ה"חוויה" של הקהל?מה עם האמת הבימתית שהייתה כ"כ חסרה על הבמה?
עוד דוגמא לכמה הצורניות לא יכולה לבוא על חשבון התוכן!
הוסף תגובה | |  | |  |
|
|
|
|