פולין, 1972, 10 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
הבירוקרטיה במשרד בבית הלוויות עירוני, תוך התבוננות מרוכזת בעבודת הפקידים: תמונות המתים שנקרעות מתוך תעודות הזהות, בקשות, אישורים, חותמות, מחירים של סוגי ארונות קבורה בהתאם לעץ ולבדי הריפוד ופטפוטים של שגרה בצל המוות.
פולין, 1969, 17 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
זהו הסרט עליו קיבל קישלובסקי את תעודת בוגר בית הספר לקולנוע. עם הרבה סבלנות ובנוכחות מינימלית, הוא מתבונן באמצעות המצלמה בילדים משחקים, בפועלות במפעל טקסטיל ענק, במאבק סוער נגד פירוק תזמורות המנדולינות העירונית. הוא מטייל בין רחובות ובתים, ונוכח בטקס מרגש של פרידה מעובדת ותיקה במפעל שיוצאת לפנסיה.
מניח המרצפות
פולין, 1973, 16 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
סיפורו של פעיל מפלגה שעלה לגדולה, וכתוצאה מאירועי אוקטובר 56, התפטר והפך לרצף רחובות. קישלובסקי מלווה אותו במהלך חגיגות האחד במאי. הוא משכים איתו בבוקר בביתו ואחר כך מתעד אותו במצעד. לצד הצילומים המרשימים שנלקחו היישר מסרטי התעמולה, נשמעים סיפוריו המרירים של הרצף שהתפכח מהסיסמאות בהן נשבה בצעירותו.
מנקודת המבט של שומר הלילה
פולין, 1977, 16 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
סרט יוצא דופן בעשייה הדוקומנטרית של קישלובסקי, זהו הסרט היחיד שגיבורו הוא דמות שלילית. שומר במפעל שמתעמר בנוקשות ובפנאטיות בכל מי שנקרה בדרכו: זוגות צעירים על ספסל בפארק, דייגים שיצאו לים ללא רשיון, פועלים שלא החתימו את כרטיסיהם בכניסה למפעל - ומספר על כך בגאווה רבה.
לאחר מעשה חשש קישלובסקי שייגרם נזק לגיבורו, ומנע במשך שנים רבות את הקרנת הסרט בטלוויזיה.
סיפורו של חייל
פולין, 1970, 16 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
סרט מסוגנן להפליא על חמישה חיילים לשעבר שהתעוורו במלחמה, שמדברים על חלומותיהם, על זכרונותיהם, על הרגע בו הבינו שאיבדו את היכולת לראות, ועל ההצדקה: "המלחמה אשמה, זה ברור".
פולין, 1974, 13 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
קישלובסקי חוזר לסנטוריום בו מת אביו משחפת בעודו ילד. החולים מספרים לו על השינוי הפתאומי במהלך חייהם עם האשפוז, על הבידוד והניתוק הקשה מהחברה ועל חוסר הוודאות לגבי החלמה וחזרה לחיים. העצב הגדול מתעצם אל מול הנוף היפהפה המקיף אותם.
ראשים מדברים
פולין, 1980, 14 דקות, פולנית, תרגום לעברית ואנגלית
מעין משאל רחוב שעורך קישלובסקי לאנשים בסדר כרונולוגי יורד, שמתחיל בתינוק בן שנה ומסתיים באישה בת מאה, בו הוא מבקש מכל אחד להציג את עצמו ולענות על השאלה: "מה היית רוצה שיהיה?". את כולם הוא מצלם בקלוז אפ, וכך יוצר פורטרט קולקטיבי של תפיסות עולם המשתנות עם הזמן הפרטי והציבורי.