מישה קליין החל את דרכו כסטודנט לציור, אך לא עבר זמן רב לפני שהכריז שנמאס לו "להעתיק וילונות" והקדיש את מרצו לאמנות דיגיטלית ולצילום. העבודות האוונגרדיות של קליין השתלבו באופן מושלם עם עידן האסיד שפרח באותה תקופה. הוא עבד כדי.גיי במסיבות רבות והפך להיות מעורב יותר ויותר בעולם הדיגיטלי. בשנות התשעים פרץ קליין, יחד עם חברתו והמוזה שלו אפקה, לסצינת המועדונים הבין לאומית. הם גם החלו לעבוד יותר ברצינות על יצירותיהם שנמכרו בהצלחה רבה.
בשנות התשעים היה קליין בשיא הצלחתו, אך כיום הוא פוטר אותן כ"יצירות ששייכות לדור הדוניסטי ומסומם". מוזיקת ההאוס והאסיד הבועטת של שנות התשעים מלווה את הסרט וכפי שהיא איבדה את הרלוונטיות שלה, כך גם תפיסתו האמנותית של קליין ואורח חייו. דרך המוזיקה משתקפת תמונה של עשור דקדנטי והדוניסטי שאנשי הלילה שלו, נאלצו להתפכח ולהתאים את עצמם לזמנים השמרניים הנוכחיים. גם קליין מנסה בדרכו.