"רוף" הוא מחזה מקורי המספר על מדינה לא קיימת המתמודדת עם פלישות חוזרות ונשנות של האויב הנורא. ולאחר שראשי המדינה מחליטים לצאת למלחמה , בפעם השנייה והמי יודע כמה. מציג הגביר המקומי , פטר פטרובסקי, רעיון אלטרנטיבי אבסורדי חדש להתמודדות עם האויב, בניית גג , מכסה למדינה אשר ייתן מענה מושלם להגנה של המדינה מפני אויביה. כמו שאר ההחלטות הקודמות מקבלת המדינה החלטה מהירה ללכת עם הרעיון , בתהליך של כמה שנים , הם בונים גג למדינה.

לאחר שהמדינה מכוסה וכולם כביכול מרוצים מהפסקת הפלישה מתחילות להתגלות מחלות שונות שקשורות באיבוד השמיים הנפלאים. מחלה לבנה מתפשטת, הלבן מכסה את הכול בשל איבוד השמש ותקלות חוזרות ונשנות עם השמש המחליפה , גם מחלה מרירה מתפשטת, ומחלה נוספת של איבוד היצירה וההשראה בשל איבוד הקשר עם הבורא היושב במורמים. כשהנשיא כבר חולה הוא שולח שליחה לבקש מפטר להוריד את הגג הנורא שהביא עליו את קלונו. פטר מסרב בתוקף, כספו הרב מושקע בגג, המחלות הורגות את כולם , חורבן נופל על עולמם. זהו סיפור אבסורד של מדינה המתמגנת מעצמה וככל שהיא מתמגנת היא נותרת חשופה יותר, חשופה לעצמה, לאנשים שמצויים בה, למחלותיה. היא מחויבת בחשבון נפש, שאותו היא מסרבת לעשות. המחזה חוקר את הפחד המצוי הגדול מהאחר והשונה, שמביא אותנו לכדי טירוף ההתגוננות וההסתגרות.

מה מתרחש כאשר אדם מתחבא ומתמגן? מה עובר עליו? תושבי המדינה הזו מסרבים לדיאלוג , להקשבה, ובשל כך הם מצויים בסטגנציה מוחלטת. במעצור. זהו המפגש בין האישי לפוליטי, מהיכן מתחיל השינוי? ובאיזה אופן הם קשורים אחד בשני? באיזה אופן הם משפיעים אחד על השני. על שאלות אלו ואחרות ינסה המחזה להתמודד, פחות לענות, כי אם להתמודד ולהציג אפשרות חדשה לפתח את התודעה, להבין משהו חדש על עצמנו, על רצונותינו ועל הפחד הכול כך גדול שמצוי בכולנו, הפחד משינויי. הגג הוא הסימבול למגבלה שלנו כאנשים, איש, איש ומגבלתו , איש , איש ותודעתו המוגבלת.

האם יש אור בקצה המגבלה?

צילום: יוסי צבקר