מופעים לילדים, הצגות לילדים - לפתע בחורף האחרון

תגובת גולשים (1 תגובות)

1. מה באמת חיפש גוסטב בהפגנות הימין


	סרטם של גוסטב הופר ולוקה ראגאזי "לפתע בחורף האחרון" הוא סרט קליל ואסטטי מאוד, על נושא שיש בו כיעור רב וכובד גדול. שאלתי את עצמי מה חיפשו שני הומואי על אלו בהפגנות הימין הקיצוני ומדוע ,למרות שהסרט מעניין, נשארתי עם טעם של החמצה. לכאורה התשובה מוצגת בגוף הסרט: החיים בבועה הקהילתית, בקרב חברים ומכרים, הרחיקו את המגע במציאות החברתית באיטליה שטבולה בשמרונות אטומה וזדונית לא שונה במהותה מזו שהביאה לפני כמה עשרות שנים לחקיקות ולהמשגות דמוניות ביותר של ההומוסקסואליות. ציינתי את הנקיון, היופי והקלילות שבו הציגו בני הזוג את עצמם בסרט. לא היתה בחשיפה מהסוג הזה כדי לאמר משהו שהוא בהכרח אינו אמיתי, ולא הסתנן בי בזמן הצפיה רושם כזה. יחד עם זאת מצאתי את עצמי עסוק במחשבות שנעו על הרצף שבין קנאה להתפעלות להנאה אסטטית והרגשתי לאט לאט כיצד תמונת חייהם של גוסטב ולוקה מתחילה להראות כמו בג`ורנל טוב. לא בימוי מזויף, אך מגע וטעם של ליטוש וזויות צילום טובות בהחלט. הרגשתי שהצגת המשפחתיות ההומואית הבהירה והאסטטית הזו היא הגנתית במידה רבה. נראה היה לי שמול האשמות הקשות כל כך של החברה האיטלקית השמרנית והצבועה לעיתים קרובות, קשה היה להציג תמונה משפחתית יותר מורכבת ומציאותית מבלי שהדבר ישמוט את הקרקע, לכאורה, מתחת לרגלי הטענה שהומואים הם כמו סטרייטים במשאלתם להקים משפחה. אלפי שנות דיכוי ומחיקה של ההומוסקסואליות לא יכולות להעלם באחת עם היציאה מהארון. יש לנו קשיים עמוקים ביותר שעושים את המפגשים הזוגיים שלנו למורכבים מעין כמותם, עם מתחים יחודיים הרחוקים מלהיות פתורים. התחושה שיש לצלם את הזוגיות רק מזוויותיה המאירות כדי שהמסר כי מגיעות לנו זכויות שוות יעבור הוא שגוי. הוא שגוי לא רק במובן זה שיש בו התגוננות המפגינה בעצם חוסר ביטחון במסווה של יופי וזקיפות, היא אף מונעת הזדהות שהיא המכשיר המשפיע ביותר בכל מאבק חברתי. בדיון שלאחר הסרט ערך גוסטב השוואה בין ספרד לבין איטליה בהן האווירה כלפי הומוסקסואלים היא שונה ביותר למרות הדמיון הדתי בינהן. הוא הזכיר , לדעתי בצדק את תרומתו של פדרו אלמודובר בהשפעה על דעת הקהל. אלא שכאן גם ההבדל. סרטיו של אלמודובר הם סרטים אמיצים החושפים את הקושי ואת היופי ואת הקשר בינהם בחיים ההומוסקסואלים. הם סרטים עצובים, אבל כאלו שיש בהם אולי הדהוד של תקווה אמיתית וזאת משום שהם נוגעים בחיים ולא נמלטים מפניהם אל זוויות צילום מחמיאות. יש קושי רב בלחיות אהבה הומוסקסואלית ויש בזה גם יופי עצום. יש קשר בין שני אלו ורק כשנוצר הקשר הזה במישור הקולנועי , נוצרת נגיעה ומתאפשרת הזדהות של בני אדם אחרים, שמרנים, ימניים דתיים. את ההליכה של גוסטב אל הפגנות הימין כדי לחפש מפגש ישיר בעיני שונאיו אני מבין כנסיון לא מספיק אמיץ לגעת בקושי להציג משפחה הומוסקסואלית אחרת. זו מראה שנוח להשתקף בה משום שכל עיוות שהיא מחזירה מיוחס לאטימותה ונבערותה. אם בסרט דוקמנטרי עסקינן, היתי רוצה להכיר את גוסטב ולוקה בצורה שלא רק תעורר את הערצתי, משיכתי וקנאתי, אלא גם את הזדהותי. בעיני הם הומואי על, מלאכי שרת מקסימים ואני בעד אנשים. הוסף תגובה

ארז ניניו , תל אביב (30/06/2008)