|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2010
ארץ מקור: ישראל
|
|
|
|
במרכז סרטו של רוזן - סצנה סאדו-מזוכיסטית שבמהלכה המשועבדת מגיבה למלקות שהיא סופגת לא רק במבעי כאב ועונג, אלא גם בפליטת משפטים. כל המשפטים הללו הם ציטוטים של שר החוץ, אביגדור ליברמן. בכך, הופכת הסצנה לשילוב של תעודה ובדיון, המהדהד את המוטיב הקולנועי והתיאטרלי של דיבוק וגירוש-שדים.
הסרט נפתח בראיון עם שתי המשתתפות, אלה שפירא ויוענה גונן, שגם הוא הכלאה של תיעוד ובדיון. כפי שמסבירה במהלכו יוענה גונן, הגירוש נועד להבהיר שהשד אינו ליברמן, אלא הגוף הישראלי הקולקטיבי.
הסרט נחתם בסצנה מוזיקלית של שירו של סרגיי יסנין, "מכתב לאמא", בביצוע איגור קרוטוגולוב ובוריס מרצ'ינובסקי - הומאז' לסרט אחר שהציע שילוב חריג של מיניות ומחשבה פוליטית: "מסתורי האורגניזם", של דושאן מקאבייב. סרטו של רוזן צולם ביום אחד וללא כל תמיכה כספית ממסדית.
עברית ורוסית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|