|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2009
ארץ מקור: צרפת
משך הופעה: 55 דקות
|
|
|
|
הבמאי המצליח סדריק קלאפיש ("כל אחד מחפש את החתול שלו", "פאריס" ועוד) ליווה במשך שלוש שנים את אורלי דיפון, הפרימה בלרינה ("כוכבת המחול" בגירסה הצרפתית של המונח) של בלט האופרה בפאריס. קלאפיש יצר סרט יפה ויוצא דופן: בסוף הסרט לא תדעו דבר על ילדותה של דיפון, על משפחתה, על חייה – בעצם על שום דבר שאינו מחול. כאילו הבמאי אומר לנו: דיפון היא רקדנית, וזה מה שחשוב - ואני אראה לכם מהם חיי רקדנית.
וכך, יש בסרט מעט מאוד דיבורים והרבה מחול, ובעיקר תיעוד חיי היומיום של רקדנית: החזרות היומיומית ("אנחנו עושות בכל יום אותם תרגילים שהתחלנו לעשות בגיל 10"); ההכנות למופע חדש, עם פרטנר א' ואחר-כך עם אחר; המופע עצמו, ההתרגשות לקראתו וההתעלות שאחריו. על כל אלה קלאפיש מתבונן בסקרנות ומתעד אותם בהרבה כישרון. באחת הסצנות הוא מתרכז בכוכבת שלו כשהיא מחליפה 14 תלבושות ריקוד אחד, ונראה שקלאפיש מתרגש מהמעמד ומהמאמץ לא פחות מהרקדנית.
ואולי בכל-זאת משהו אישי על אורלי דיפון? בשלב מסויים רואים את דיפון בהריון מתקדם. בקטע הבא רואים אותה רוקדת שוב, רזה, חטובה ויפה כשהיתה, וכל מה שהכיתוב אומר הוא: "שישה חודשים אחר-כך".
צרפתית, תרגום לעברית ואנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|