שני מיליארד צופים נאמנים לא טועים, והסרט הזה, שהוזמן על ידי קברניטי פסטיבל קאן, מבקש לספק הצצה לתעשיית הקולנוע הגדולה ביותר בעולם, זו שהעולם המערבי לא באמת מודע לה. התוצאה היא בלגאן צבעוני, העשוי מארג קיצבי של קטעים מתוך השפע העצום שנוצר במסגרת הקולנוע ההודי-בוליוודי. יותר מכל שייך הסרט הזה לצוות העריכה, ששילב עשרות קטעים מהמוני סרטים, ומצא בלי סוף מוטיבים שחוזרים על עצמם, מנשים רוקדות בגשם, דרך גברים שעיניהם כלות ועד זוגות שליבם נשרף באש התשוקה.
למרות שבסרט משולבים קצת ראיונות עם אנשים מהתעשייה, וקטעי הסרטים ממוקמים בקונטקסט ההיסטוריה המודרנית והמדממת של הודו, העיקר כאן זו האסתטיקה של הקולנוע עצמו, שדורש מצופיו להשאיר את האיפוק בבית ולשקוע בפנטזיה נהדרת, טובלת בים של דמעות.