חנה מנדלסון, אלמנה בת 80, גאה בקיבוצה שהיא אחת ממייסדיו ומאמינה בכל ליבה בערכי השיתוף והשוויון עליהם נוסד. עולמה מתערער כאשר בעקבות ההפרטה שעובר קיבוצה, היא נאלצת לצאת לפנסיה. לראשונה בחייה, אחרי שנים של מסירות ועבודה קשה היא מוצאת עצמה מודרת וחסרת תועלת. בנוסף, היא נאלצת לראות את הקיבוץ הופך לקהילה בה כל אחד דואג לעצמו.
חבריה לקיבוץ מחכים שתפרוש, אך היא מנסה להמשיך לחיות את חייה כפי שהיו והמציאות טופחת על פניה פעם אחר פעם. היא מגלה שהאחווה עוד קיימת בקיבוץ ולמרות שדברים לא יהיו כשהיו, משהו חדש יכול לצמוח.