מחול - דור מלחמה

תגובת גולשים (1 תגובות)

1. עושה אולי סדר לגרמנים אך מעורר שאלות גם היום


	לא ארבה במילים ואומר - מזדה לעניין עצמו, הסרט כסרט מושיב (או ליתר דיוק - שותל) אותך בכיסא למשך שעות ארוכות מבלי שיש לך מגן מפני ההתמודדות הניצבת בפניך על המסך. אין תמונה רגועה, אין נינוחות, אלא נינוחות שמאחוריה מתח רב. ההתרחשויות עצומות בכל קנה מידה והגיבורים (שאינם "גיבורים"), אלא חבורה סמפטית היוצרת הזדהות, מבקשת (כאילו) את הביקורת שלך, וזו זורמת בכל שלב בסרט. אומר הקצין "הלוואי שידעתי מראש מה צריך לעשות" (במילותי שלי), נו אכן זו מהותה של כל ההצגה. יש כאן תוספת לז`אנר המוכר של "אנחנו אנשים טובים, לא הבנו לאן מוליכים אותנו, עד שנהייה מאוחר מדי" (לבד בברלין, קופסא שחורה, נער קריאה ועוד), אבל אי אפשר שלא להתרשם ביד המשרטטת את התפתחות הדמויות. מי שציפית שיהיה כזה יצא אחר והכול דינמי ומשתנה. כל תמונה מעלה התלבטויות כשהראשונה אותה מעלה התסריטאי - כך לטעמי-האם ניתן לשפוט בדיעבד? האם בהיותנו בסערת הקרב מותר להפעיל "נוהל שכן" - לשלוח מקומיים לשדה מוקשים כדי לפנותו? האם ניתן לשפוט איך נשרוד מול האויב, הרוצים בעצם להשמיד אותנו (אותנו הכובשים, הפולשים)? איך אפשר לבקר אותנו כשאנחנו בעצם הומאניים המטפלים בבית חולים שדה בכל כך הרבה פצועים והרוגים (מי הרג מי פצע - אין מי שישאל)? בקיצור, איך אתם (הצופים) מבקרים אותנו, אותנו שאנחנו כל כך סמפטים? אלו שאלות שבאות כנראה לעשות סדר בעולם הדיסוננסי של הגרמנים אז והיום, אך לצערי יש בו רלוונטיות גם היום בכל מקום בעולמנו- "איך יישפטו מעשינו? האם אנחנו למדנו לקח לראות עצמנו מהצד ולומר אנחנו כאנשים, כפרטים עושים את הדבר הנכון? או אולי אנחנו עוצמים עניים ונותנים לעצמנו את הפריוולגיה "לזרום", ממש כפי שהם זרמו עם המון התלבטויות ועם אפס מעשים. סרט חזק, מטלטל מרתק ובעיקר מעלה המון שאלות על ההתנהגות האנושית. הוסף תגובה

צביקה , ירושלים (13/03/2014)