|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: אלירז שדה, רום שושן, רונן עמר, חני אלימלך, בתאל משיאן |
הופעה ראשונה: 2014
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 90 דקות
|
|
|
|
שלומי בן זקן, אב חד הורי מגדל את רוחי, בתו היחידה בת ה-11 מאז שנולדה בבית אמו באשקלון. משפחת בן זקן חיה בבניין על עמודים, בחלקה הדרומי של העיר, במובלעת שכבר שנים מאכלסת דורות של מהגרים בקשרי תלות אילמים של הישרדות וזהות.
כמו העמודים, האנשים במובלעת עדים למתרחש סביבם ונטמעים בנוף המקום. אבל הקונפליקט בין תלות לאוטונומיה, בין היבלעות במובלעת לזהות, לא נגמר אף פעם: שלומי נאבק בעצמו ובסביבתו לשמור את בתו בחזקתו אך גם מכיר בחוסר היכולת שלו לתפקד כאב ולהעניק לבתו היחידה הזדמנות וחיים טובים יותר, כמו שהיה רוצה לעצמו. האם יצליח לשחרר את בתו, ולהעניק לה חסד לו הוא לא זכה מעולם?
עברית
ביקורות
ניסיון מרתק של הבמאית כורם, בוגרת מכללת ספיר והמנהלת האמנותית של פסטיבל דרום, בסרטה הארוך הראשון, ליצור ניאו-ריאליזם ישראלי. עולה בידה לשקף מצוקה אנושית, חברתית וכלכלית, נואשת, שאין ממנה מוצא. היא משתמשת בכל הדימויים הנכונים. שדרות בטון של שיכונים עייפים, הרובצים כמו אנדרטאות ומייצגות מציאות עלובה תקועה. או בהמתנה חסרת תוחלת למשהו טוב יותר. הצילום הסטטי (ברוב הסרט המצלמה נעולה על הפריים ולא זזה) בלונג-שוטים ארוכים ומנוכרים, מנציח הוויה כלואה. שלומי ורוחי גרים בדירה עם קירות עירומים, בדיוק כמו דירת האם דינה, ה"גבר" של המשפחה, זו שלכאורה דואגת לשני בניה ולנכדתה, אך למעשה שולטת בהם בפטריארכאליות מאיימת. חוסר האחידות והכיוון בדיאלוגים, הסתמיים בחלקם, קצת הפריע לי, כמו גם הקצב האיטי מדי של הסרט. אבל בסך הכל זו עבודה טובה מאוד, שגם זכתה לשבחים בפסטיבל ברלין. צריך לציין את המשחק המאופק והמדויק של אלירז שדה ורום שושן.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|