|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 1984
ארץ מקור: שוויץ
משך הופעה: 87 דקות
|
|
|
|
ב-1896, שנים ספורות לפני מותו, יזם ג'וזפה ורדי את הקמתו במילאנו של בית אבות לזמרי אופרה. אין זה מפתיע שמלחינם של אופרות נצחיות כמו "לה טרוויאטה" ו"ריגולטו", חשב על סוף חייהם של הזמרים שידעו במות, הצלחות, זרקורים והרבה ריגוש, וחשב שמגיע להם מקום בו יוכלו לפרוש כשהמוסיקה עדיין מהדהדת במסדרונות.
הדוקומנטריסט השוויצרי דניאל שמיד מעמיד את מצלמתו בפינות הבית ומצלם את חיי היומיום של המבצעים-לשעבר - אנשים מבוגרים מאוד, שיכולים עדיין לפרוץ בשיר ולהדהים בעוצמת קולם וזכּוּתוֹ. המצלמה מתבוננת בשקט, מן החלונות משתקף החורף, וקבוצת האמנים ממשיכה לנגן ולשיר, שואבת כוח מהחיים בצוותא, מתגעגעת לתהילה של פעם אבל גם נושאת עימה זיכרונות מתדלקי חיים. הסרט, שנעשה ב-1984, שוחזר לאחרונה והוצג מחדש בפסטיבל ונציה.
איטלקית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|