|
|
|
 |
אימה |
 |
|
|
|
| |
| Scary Stories to Tell in the Dark |
סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה |
|
|
|
|
|
| |
| משחק: זואי מרגרט קולטי, מייקל גרזה, גבריאל ראש, קתלין פולארד |
הופעה ראשונה: 2019
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעה ו-44 דקות
|
|
|
|
השנה היא 1968. המקום: העיירה האמריקאית הקטנה מיל ואלי. רוחות השינוי באמריקה לא פוסחים על העיירה. אלא שמיתולוגיה מקומית מספרת ששרה, נערה צעירה עם סודות נוראיים, התגוררה באחוזה משפחתית בפאתי העיירה וחיברה מקבץ של סיפורי אימה מבעיתים ועל זמניים, בהשראת חוויותיה הקשות. קבוצת נערים ונערות מגיעים לאחוזה ומוצאים את הספר של שרה. ברגע שהם אוחזים בו ולוקחים אותו לידיהם, הסיפורים בו הופכים עבורם למציאות מדממת. הסיוט הגדול של חייהם מתחיל, אחדים מהם נעלמים ולא ברור מי מהם יצליח להישאר בחיים אחריו.
ביקורות
הסרט מבוסס על סדרת ספרי אימה באותו שם שחיבר אלווין שוורץ ואשר פורסמה בשנות ה-80. יוצרו, אנדרה אוברדל, שכל ארבעת סרטיו עד עתה נעים בטווח שבין מתח לאימה, אכן בנה את הסרט, גיבוריו ואווירתו, בהתאם לרוח סרטי האימה של האייטיז, "הניצוץ", "יום שישי ה-13", "הדבר", "פולטרגייסט", "סיוט ברחוב אלם", "אני והחבר'ה" וכולי. אלא שבניגוד למרבית השמות שהוזכרו, "סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה" לא מצליח לייצר אימה באמת, למרות שיש בו את כל אותם מרכיבים קריפיים שאמורים לעשות את זה נכון. אמנם יש בו עיירה קטנה, שחזור תקופתי מרהיב, חבורת נערות ונערים תמימים שעולים בטעות על סוד נורא שעליו ישלמו מחיר נורא וכולי, אבל איכשהו כל התמהיל הזה לא רק שאינו מפחיד, אלא שהוא גם לא מייצר מרקם סיפורי עם סימני אזהרה באוויר, כמו למשל בסרטים שנעשו על פי ספרי סטיבן קינג. הרעיון אולי טוב אבל הביצוע כושל למדי וחסר כל משמעות שמעבר לסיפור נטו.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|