|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| Once Upon a Time In Hollywood |
היו זמנים בהוליווד |
|
|
|
|
|
| |
| משחק: ליאונרדו דיקפריו, בראד פיט, מרגו רובי, אל פאצ`ינו, דקוטה פאנינג, טימוטי אוליפנט , טים רות`, ג`יימס מרסדן, קורט ראסל, מייקל מדסן, לוק פרי, לנה דאנהם , דמיאן לואיס, מרגרט קוויילי |
הופעה ראשונה: 2019
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעתיים ו-41 דקות
|
|
|
|
ריק דלטון הוא שחקן טלוויזיה דועך המופיע בסדרת המערבון "באונטרי לואו" (סוג של "בוננזה", למי שזוכר/ מכיר). בהיותו מלוהק לתפקיד הנבל, הוא מאמין שאין לו סיכוי להפוך לכוכב פופולרי. מי שמלווה אותו כמו צל הוא כפיל הפעלולים שלו והחבר האישי קליף בות'. הם נעים ונדים בתוך האולפנים ההוליוודיים הגדולים ומחוצה להם, וקולטים רוחות של שינוי הזרות להם. סוכן ממולח, מרווין שוורז מנסה לפתות את דלטון לשחק במערבוני ספגטי באיטליה ולהפוך לכוכב קולנוע. קליף לוקח טרמפ בחורה היפית, פוסיקט לחווה בהרים שם היו בעבר אולפנים בהם התאמן על תרגילי כפילים. כעת זו הקומונה של צ'רלי והבנות מגוננות על ג'ורג' ספאן, קולגה שלו מהעבר שסובל מעייפות וסניליות ובקושי זוכר אותו.
הכוכבנית שרון טייט משוטטת בעיר עם בעלה רומן פולנסקי ובלעדיו, נכנסת לראות סרט בו יש לה תפקידון. היא ופולנסקי גרים בבוורלי הילס בשכנות לדלטון. זה עושה הכל כדי לשקם את הקריירה שלו, אבל חושש שמא ישכח את הטקסטים שלו, דבר שקרה לו והכניס אותו לחרדות. וכך מתנהלת לה הוליווד, בה נרקמים חלומות שיש להם פוטנציאל להפוך למציאות.
אנגלית, תרגום לעברית
ביקורות
סרטו התשיעי של טרנטינו שונה מכל האחרים. הוא מתון ומרוסן יותר, מציג התבוננות מפוכחת על מה שקורה בהוליווד, ובכלל באמריקה המתלבטת והמתחדשת, בסוף שנות ה-60. זו 1969, שנה שתהפוך למכוננת. עוד מעט האדם הראשון יצעד על הירח. עוד מעט חצי מיליון צעירים יגדשו את החווה של יסגור בפסטיבל וודסטוק. אבל טרנטינו מציג את השנה הזו מזווית אחרת לגמרי. כזו המרכיבה אגדה. זו של שניים התלויים זה בזה, אך מתחזקים חברות אמיצה. זו של כוכבים זורחים ונופלים. טרנטינו עושה את זה הכי טוב בכל תחום: בחקר המציאות המדומה והמשוחזרת אותה הוא בונה, בהשוואה שלה למודל החיים האמריקני של התקופה ההיא, וגם כאלגוריה להווה, למיקרוקוסמוס המשקף את סך כל החרדות והטרנדים שמרכיבים את האמריקנה. את היכולת המופלאה שלו להפיק מכוכביו תצוגות משחק לפנתיאון איש לא ייקח ממנו. דיקפריו ופיט פשוט מעולים, וגם משחקני המשנה (פצ'ינו, דרן ואחרים) הוא מוציא את המיץ. ויש את ההומור הטרנטינואי, שבא כאן לביטוי מיוחד בסצנה בה משפיל בות' את איש אמנויות הלחימה המיתולוגי ברוס לי. תחשבו רגע על הקטע הזה: להשפיל את ברוס לי. הבנייה הוויזואלית של הסרט מופלאה, כרגיל. פסקול שירי שנות ה-60 מרגש, וגם זה מובן מאליו. הרי מדובר בעורך מוזיקלי מחונן ובעל קבלות בסרטים שלו. הקולנוע של טרנטינו בדרך כלל ראוותני, שחצני אפשר אפילו לומר. כאן הוא כאמור יותר מאופק, וזה עושה רק טוב ליצירה שלו. "היו זמנים בהוליווד" זה סרט שדורות רבים עוד ילמדו.
דירוג: *****
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|