|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
| Maria by Callas |
מריה קאלאס במילותיה |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2017
ארץ מקור: צרפת
משך הופעה: שעה ו-53 דקות
|
|
|
|
40 שנה אחרי מותה, ובפעם הראשונה על המסך, זוכה זמרת האופרה הגדולה מכולן לספר את סיפור חייה כפי שלא סופר מעולם. במילותיה שלה.
קאלאס בקול שלה, מספרת את סיפור חייה, בראיונות שרובם לא נראו מעולם על המסך, ראיונות המשולבים בקטעים מסרטי 8 ממ׳ פרטיים שצולמו ע״י חברים, צילומים שטרם נראו, מכתבים אינטימיים, קטעי סרטים שצולמו מאחורי הקלעים והקלטות של קטעי אופרה שחלקם צולמו ע״י מעריצים.
מריה קאלאס, אונאסיס, מרילין מונרו, אלן דלון, איב סן לורן, קנדי, לוצ׳יאנו ויסקונטי, ווינסטון צ׳רצ׳יל, גרייס קלי, ליז טיילור ועוד רבים.
הסרט נפתח בשנת 1974 עם ראיונות שלא פורסמו מעולם, שלוש שנים לפני מותה של מריה קאלאס. מריה מדברת על האופן שבו היא חוללה מהפכה באופרה, אבל גם מספרת על החרטה הכי גדולה שלה – שלא הקימה משפחה. קאלאס, שהפכה להיות דיווה, מאלצת את ״מריה הצעירה״ לוותר על רצונותיה לחיים נורמאלים.
במכתבים שלה לידידיה, שלא פורסמו מעולם, היא מספרת על הפיכתה ממריה הצעירה ל״קאלאס״ בשנותיה האחרונות, משמשת כחוט השני לסיפור, יחד עם ראיונות נדירים, שחלקם נשכחו, וכן קטעים מתוך זיכרונותיה שלא פורסמו. דבריה של קאלאס מציגים את סיפור חייה כפי שניתן לראות מבפנים, ומספקים הצצה אל מאחורי הקלעים של עלייתה וסודות גורלה הטרגי.
ביקורות
קודם כל מדובר כאן בהישג מצוין: הצלחה בהשגת ריאיונות אותנטיים נדירים, בהם הסופר-סטארית הגדולה היחידה מתחום האופרה חושפת מחשבות, תחושות וסיפורים אישיים מחייה. הם אמנם סותרים מדי פעם זה את זה, אבל האלמנט הזה הוא שמעניק לה ממד אנושי, של אישה בשר ודם שהיו בה המון ניגודים. מצד אחד לדבריה כל שרצתה בחיים זה להקים משפחה ולהביא ילדים. מצד אחר היא אומרת שאמנותה מכתיבה את דרכה והיא חייבת להיות פרפקציוניסטית, לרצות את קהל מעריציה הגדול וככל שיותר מריעים לה כך היא חשה מחויבת להיות טובה יותר. זהו סרטו היחיד של טום וולף והוא נראה כמו "מפעל חיים" שלו. לא בטוח כמובן שזו כל האמת, אבל מתוך החומרים שהושגו והוצגו עולה דמות של אישה מאוד מורכבת. מצליחנית גדולה שידעה לנווט את דרכה בבטחה וליהנות מפירות עבודתה הקשה. ויחד עם זאת נפש רגישה, חרדה ואולי גם נאיבית, שחייה האישיים התנהלו לא ממש כפי שקיוותה. מהסרט עולה שאיל הספנות אריסטו אונסיס היה אהבת חייה הגדולה, אבל האהבה הזו לא הגיעה לכלל מימוש מלא. הסרט נע בין הציר האישי הזה, בו יש לא מעט "רכילות". התסכול והאכזבה מהבעל התעשיין העשיר ג'ובאני בטיסטה מנגיני, שתפס פיקוד על הקריירה שלה והדבר עלה לו לראש, כדבריה. היחסים עם אריסטו שהחלו בעודה נשואה, העלבון הצורב שחשה כאשר הוא התחתן מאחורי גבה וללא ידיעתה עם ז'קלין קנדי, אירוע ממנו לא התאוששה אף שבהמשך שבה להיות בקשר כזה או אחר איתו.
הסרט גם מטיל זרקור גדול על הקריירה שלה, המשברים במהלכה, הגדול והטראומטי שבהם כנראה זה שאירע בינואר 1958 ברומא, כאשר מחלת הברונכיטיס בה לקתה מנעה ממנה לסיים קונצרט ואז חוותה לראשונה עלבונות מצד הקהל ואנשי התקשורת, שבמשך זמן רב לא הניחו לתקרית הזאת והמשיכו לשאול אותה עליה שוב ושוב. בסרט עושה הבמאי, אולי בגלל חוסר ניסיונו, שימוש בחומרי ארכיון מצולמים שטכנית לא ראויים לראות אור מסך, אבל דווקא בגלל זה הם מקנים ליצירה גוון מחוספס אבל אותנטי. ומעבר לכל, הוא נותן ביטוי לפרפקציוניזם המקצועי ולקול הגדול שלה, יותר נכון ללב הגדול שהיא פתחה לרווחה כל פעם שעלתה על הבמה, הלב שבסופו של דבר בגד בה ב-1977, בהיותה בת 53 בלבד. ויש כאן גם את האקורד המכאיב של דעיכת הקריירה שלה. היא קיוותה לשקמה למרות שקולה כבר לא יכול היה להמריא. ואז בא לעזרתה יוצר הקולנוע המעולה פייר פאולו פאזוליני שליהק אותה לתפקיד הראשי ב"מדיאה" שלו, שנכשל בקופות אבל העניק לה קרדיט של משחק בסרט עלילתי באורך מלא. למרות כמה פגמים שאפשר למצוא בבניית הנרטיב, זהו סרט דוקומנטרי נדיר, מרהיב ומרתק.
דירוג: *****
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|