|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משחק: ויקטוריה מירושניצ`נקו, וסיליסה פרליגינה |
הופעה ראשונה: 2019
ארץ מקור: רוסיה
משך הופעה: שעתיים ו-10 דקות
|
|
|
|
לנינגרד, 1945. איה, שזכתה לכינוי "ג'ירפה" בשל גובהה יוצא הדופן, היא אחות בבית חולים - לשם הגיעה אחרי ששוחררה מהצבא הרוסי עם הלם קרב. כמו כולם סביבה היא מתמודדת עם תוצאות המלחמה שהרגע נגמרה, התמודדות פיזית ומנטלית - העיר ההרוסה, המצור שגרם למחסור במצרכים, האנשים שלא שרדו. כשחברתה הטובה מימי השירות בצבא מאשה חוזרת הביתה, השתיים יצטרכו להשלים עם כל מה שקרה, ולמצוא תקווה למה שעוד עתיד להגיע.
ביקורות
הבמאי קנטמיר בלאגוב, רק בן 27, עומד כאן מאחורי יצירה טעונה, בשלה ובוגרת, שמעידה כי הוא ניחן בעומק רגשי נדיר. במבנה הסיפורי ובאופן הבימוי אפשר לזהות כאן השפעות של אלכסנדר סוקורוב (איתו בלאגור למד) והבמאי המנוח אלכסיי ג'רמן. המלחמה כאילו שייכת כבר לעבר, אבל מאוד נוכחת בעיר לנינגרד ובלאגור חוקר כאן את השפעותיה ההרסניות, למעשה חסרות תקנה, על נשים בכלל, אותן מייצגות שתי הגיבורות שלו. הן חסרות אונים ואסרטיביות באותה מידה, והחברה מצפה מהן שימהרו לחזור לשגרת החיים. אלא שהסביבה המעורערת בה הן חיות בעיר ששוחררה מהמצור עליה ועדיין לא חזרה לדופק חיים מאוזן, לא תורמת ליציבות שלהן, בלשון המעטה. בגוונים ירוקים-פסטליים צובע בלאגוב את המציאות הכאוטית שהוא מציג, בה גם מערכות היחסים בין הנפשות הפועלות, נשים וגברים כאחת, אינן נורמטיביות. ויקטוריה מירושניצ'נקו וואסיליה פרליגינה המצוינות מבצעות כאן התערטלות פיזית ונפשית שמבטאים את חיפוש המקום הנואש שלהן בחיים שאחרי המלחמה. ואולי זו אלגוריה למצבה של רוסיה היום, בעיני הבמאי? כך או כך, "ג'ירפה" זו בהחלט עבודת קולנוע מסעירה ומהפנטת, שתאתגר את הצופה.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|