הצגה המחברת בין תיאטרון למחול עוסקת בשאלת הזיכרון, לצד חרדות ותהיות על המוות מנקודת מבט זוגית
 
יוצר תיאטרון מתעורר מחלום בעתה המנבא את ירידת הצגתו האחרונה מהבמה. המום, נסער ולבוש שחורים, הוא מתייצב מול קופאית שדומה באופן מחריד לאשתו, מלצר שמזכיר לו אותו עצמו, וקהל אכזר עם זיכרון חמקמק. הוא מנסה לנצל כל רגע כדי להבטיח שלא יישכח ושזכרו לא ימחק עוד בטרם נפטר.

את המופע יצרו הזוג אביגיל רובין ויואב ברתל, מייסדי אנסמבל "תוצרת בית" בתמיכת משרד התרבות וקרן רבינוביץ'.  "סיגריה אחרונה" היא היצירה השלישית והאחרונה בטרילוגיה שיצרו השניים כשבכל אחת משלוש ההפקות הם בחנו נושאים מהותיים בחוויית החיים האנושית  - מקורות הפחד ("יאבאלק" 2015), שנאה ("שתמות אמן" 2017) וביצירה החדשה, כאמור – זקנה וזיכרון. 
 

סיגריה אחרונה, צילום: תומר אפלבאום

הרקע להצגה ולבחירת הנושא קשור לתהליך היצירה עצמו - במהלך הכתיבה והפיתוח של המחזה לפני כשנתיים, התדרדר מצבו של אבא של אביגיל, האמן והמוזיקאי המוערך הרולד רובין. במהלך תקופה, לצד רגעים מרגשים מלאי חמלה ואהבה, נאלצו השניים ללוות את הרולד בתהליך הכואב בו הגוף הולך וקמל מדי יום והזיכרון נמחק ונעלם. זו הייתה פרידה איטית, במהלכה האיש שהיה עד לא מכבר השראה ומודל לחיקוי לאביגיל וליואב, איבד מרגע לרגע קשר למציאות, לסובביו ולאדם שהיה.
 
יחד עם חברות וחברי אנסמבל "תוצרת בית" (שזכה ממש לאחרונה להכרה רשמית כקבוצת תיאטרון-מחול), היוצרים השותפים להפקה, שעם חלקם עובדים השניים כבר כ-13 שנה, מצאו אביגיל ויואב פרשנות משותפת לחוויה האישית והפילוסופית אותה עברו. את השם "סיגריה אחרונה" הם בחרו בגלל אותן סיגריות אחרונות שהחזיקו השניים בשביל הרולד שהמשיך לעשן עד רגעיו האחרונים.
 
ההפקה מלווה בשפה ויזואלית ייחודית, מעיצוב הבמה דרך האביזרים והתלבושות, על כולם חתום המעצב עטור הפרסים מאור צבר ( בין עבודותיו - "יאבל'ק", "הר לא זז", "רומאו ויוליה", "הסוחר מונציה" ועוד בתיאטרון ובאופרה, עיצוב התלבושת של נטע ברזילי לאירוויזיון, ועיצוב קמפיין הפרסומות של הסופר פארם).