|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| Let the Party Begin |
כולם מחכים רק לי |
|
|
|
|
|
| |
שחקנים: אקי אבני, צחי הלוי, איציק כהן, מאור שוויצר, גלית הרשקוביץ`, דנה פרידר
כל הסוגים: נועם קלינשטיין, לבה פינקלשטיין, אורי הוכמן |
הופעה ראשונה: 2023
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-27 דקות
|
|
|
|
יונתן הראל (אקי אבני) הוא מפיק ישראלי ותיק שנמצא על סף התמוטטות כלכלית כאשר המשקיעים פורשים מההשקעה בסרטו ומגיפת הקורונה מסיבה לו חובות עתק. אלא שהסרט זוכה בפרס 'דקל הזהב' היוקרתי של פסטיבל קאן, והראל שחושד שסביבתו לא באמת מפרגנת לו, מחליט לארגן בביתו מסיבה לכבוד הזכיה בפרס, כשהוא מרשת את כל הבית במצלמות, ושומע מה אורחיו חושבים עליו בהיחבא.
https://www.youtube.com/watch?v=CUNns64geJw
ביקורות
לפני כשנתיים כיכב אקי אבני בסרט "בגידה" אותו הפיק וביים דורון ערן. את התסריט שלו חיבר אבי עמר, שחתום גם על כתיבת "כולם מחכים רק לי". המפיק דורון ערן התחיל לשוחח עם אקי אבני על התסריט, במגמה שיככב גם בו, אלא שהצליח לשכנע אותו לנסות גם לביים את הסרט. וכך לפנינו עבודת הבימוי הקולנועית הראשונה של אקי אבני, וזאת במקביל למשחק בתפקיד הראשי. נזכיר רק שגם השחקן ליאור אשכנזי ביים ב-2021, לראשונה בקריירה, את הגרסה הקולנועית הישראלית ללהיט האיטלקי "זרים מושלמים". "כולם מחכים רק לי" מציג למעשה מפיק כוחני ומגלומן שמנסה לשלוט בכל מרכיב בחייו ובקריירה שלו. לתודעה עולה מנחם גולן, כמודל אפשרי לדמות הזו. הרעיון לסרט לא ממש מקורי. הוא מזכיר עבודת קולנוע כמו "המופע של טרומן", בכיכוב ג'ים קארי, על הפקה שבה הגיבור משמש כבובה שמניעים אותה מלמעלה, כחלק מתוכנית ריאליטי גרנדיוזית. או את "סליבר" בו גילם ויליאם בולדווין מיליונר בעל בניין רב קומות השותל בכל אחת מהדירות מצלמות מעקב, החודרות לאינטימיות הכי פרטית של הדיירים שלו. חברתו (שרון סטון) המומה מהתחביב החולני של האהוב שלה. אפשר לציין עוד כמה וכמה סרטים ששימשו כמודל – או לא – לסרט הזה. מה שברור זה שמקורי הוא לא. לא שחובה לחפש מקוריות בכל יצירה. בכל אופן, ציינתי כאן את מנחם גולן, בעל זכויות רבות בקולנוע הישראלי, אבל מאידך היה אדם בוטה וגס, בעיקר בהתנהלותו על הסטים של סרטיו. הצפייה ב"כולם מחכים רק לי", שיש בו לא מעט קצוות קיצוניים, מעוררת את השאלה האם מדובר ביצירת קולנוע ריאליסטית במהותה, או בניסיון להציג את עולם הפקת הסרטים כאן כמוקצן ואבסורדי, על גבול הפארודי. לא שהגדרת הז'אנר חשובה בהכרח, אבל באופן בו מוצגים הדברים כאן, עולם היצירה הקולנועי מתואר כברוטלי ואלים, ולא בטוח שזו הייתה כוונת היוצרים. בכל אופן, זהו ניסיון בימוי מעניין של אבני וכישוריו כשחקן מוכרים לכל. אז שווה לנסות אותו.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|