|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
| The Eternal Memory |
הזיכרון הנצחי |
|
|
|
|
|
| |
ארץ מקור: ספרד
משך הופעה: שעה ו-24 דקות
|
|
|
|
אוגוסטו גונגורה היה מכתבי הטלוויזיה הפוליטיים הבכירים בצ'ילה, שהקפיד לתעד את הזוועות שביצע משטר פינושה כדי שהעולם לא ישכח. לפני כעשור הוא חלה באלצהיימר וזיכרונו החל להתפוגג. זוגתו, פאולינה אוּרוּטיאה, שחקנית ושרת התרבות לשעבר, מטפלת בו מאז ומלווה אותו בניסיונותיו ההירואיים להיאחז בשבבי זיכרונותיו. אף שהמחלה מכרסמת בתודעתו של אוגוסטו, בין בני הזוג צומחת קרבה יוצאת דופן ומלאת אהבה, המעצבת מחדש את שניהם. הבמאית עטורת הפרסים מייטה אלברדי ("החפרפרת") מלווה אותם בעדינות צובטת לב, ברגעים מתסכלים ומאושרים, במהלכם הם נפרדים מעברם ומוצאים אהבה וחמלה הדדית. הסרט העדין, המשלב קטעי ארכיון מרתקים מההיסטוריה הצ'יליאנית, זכה בפרס השופטים בפסטיבל סאנדאנס.
https://www.youtube.com/watch?v=vbBek7XlAyE
ספרדית, כתוביות בעברית ובאנגלית
ביקורות
האותנטיות של הסרט הזה נגזרת מאופיו הנטורליסטי. צילום "לא מקצועי" בחלקו, כלומר הום-וידאו ביתי באופיו ובאווירתו, לעיתים לא בפוקוס, לעיתים עם מצלמה רועדת, ובכל זאת זה עובד. כי בסופו של דבר סיפור האהבה החד-פעמי והנצחי שבין בני הזוג מנצח הכל. הסרט צולם במרוצת סגרי תקופת הקורונה. תחילה אנחנו מתוודעים באופן ישיר ועקיף לגיבורים. אוגוסטו גונגורה שהיה עיתונאי טלוויזיה נודע וחריף שסיקר במבט ביקורתי את קורותיה של צ'ילה, בין היתר בתקופות הסוערות והאפלות ביותר בתולדותיה, בהן שנות ההפיכה הצבאית ושלטון הפחד של אוגוסטו פינושה, שהאריך ימים.
בשנה החולפת ציינו גונגורה ורעייתו, השחקנית ושרת התרבות לשעבר, פאולינה אורוטיאה, 25 שנים של חיי נישואין. מהר מאוד אנחנו למדים שמחלת האלצהיימר שהוא סובל ממנה מתפתחת מהר. פאולינה (או פאולי, כפי שהיא מכונה) עושה ככל יכולתה כדי לסייע לו להתמודד עם אובדן הזיכרון שלו, ויותר מכך לתדלק את ניסיונותיו הנואשים לבלום את מחיקת אישיותו. כמה סצנות בסרט מראות את התהליך הזה, את תסכולו וייאושו של גונגורה, ואת ההתייפחות חסרת השליטה לנוכח חוסר האונים שלו, והן ממחישות דווקא את הקשר האנושי שבין השניים ואת התגייסותה הטוטאלית לנסות לסייע לו. היא חוששת מן השלב שבו לא יזהה אותה כבר. כשהם הולכים לישון בלילה הם לא יודעים מה יביא המחר. המצלמה המוחזקת לרוב ביד מתעדת את הרגעים הכי קשים ואינטימיים שלהם. פאולי נאבקת כדי לשמר את זכרונו של אוגוסטו. היא שואלת אותו שוב ושוב שאלות הקשורות בזכרונות עבר משותפים שלהם, מציגה לו תמונות שבהן הוא מתבקש לזהות את הנפשות הפועלות. אורח היום שלהם מתוכנן כדי להאריך עד כמה שניתן את רגעי המודעות שלו לעצמו, אליה, לבני משפחה נוספים שלו ולסביבתו. ובעיקר, לנסות לשמר בכל דרך את מה שנותר מהנשמה הייחודית שלו. וזה לא קל.
יחד עם זאת, יש ביצירה הדוקומנטרית האמוציונלית והחשופה הזו גם לא מעט רגעי צחוק. בני הזוג מצליחים להיזכר-לשחזר רגעים משעשעים בלתי נשכחים שהיו להם, שמזכירים להם את הנאות החיים הגדולות והקטנות שהיו מנת חלקם. ומן הצד השני, הסטטוס הנוכחי מעורר אצל אוגוסטו צחוק בלתי נשלט, בחלקו פועל יוצא של מבוכה על מצבו. ועדיין, בני הזוג מבטאים תשוקה עזה לחיים, לא רק לקיום הדדי או חלילה לזה ההולך ודועך שלו. הוא היה כאמור איש טלוויזיה מוביל, שקרא המון, והיום הספרייה הגדולה שלו עומדת מיותמת. הוא לא מצליח כבר לקרוא כמעט דבר וזו עוד סיבה לתסכול וטריגר עבור פאולי לעבוד איתו גם על זה. בשורה התחתונה, יש לנו כאן פרופיל מעורר השראה של בני זוג הנאחזים בחיים, כל אחד מהמקום שלו, וביחד הם בהחלט זוג מנצח. העתיד אמנם ידוע, אבל הם יעשו הכל כדי לדחות עד כמה שניתן את רוע הגזרה. זהו מסמך קולנוע מכמיר לב ומרגש מאוד. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|