|
|
|
 |
הסטורי |
 |
|
|
|
| |
| The Zone of Interest |
אזור העניין |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: כריסטיאן פרידל, סנדרה הולר |
|
|
|
|
בשנת 1943 רודולף הס (כריסטיאן פרידל), מפקד מחנה הריכוז אושוויץ, מתגורר עם אשתו הדוויג (סנדרה הולר) וחמשת ילדיהם בבית ליד המחנה. הס מוציא את הילדים לשחות ולדוג, והדוויג משקיעה בטיפוח הגן. משרתים מטפלים במטלות ברחבי הבית. מעבר לחומת הגן נשמעות ללא הרף יריות, צעקות ועשן התנורים עולה לשמיים. הס מאשר תכנון קרמטוריום חדש, שיופעל בקרוב. הוא מקודם לתפקיד סגן המפקח של כל מחנות הריכוז ועליו לעבור לאורניינבורג ליד ברלין. הדוויג קשורה עמוקות לבית החלומות שלהם ומתחננת שישכנע את הממונים עליו לתת לה ולילדים להישאר. הבקשה מאושרת והס עוזב זמן קצר לאחר מכן. אמה של הדוויג מגיעה לביקור אך נחרדת למראה המחנה ויוצאת בלילה ללא הודעה מוקדמת. חודשים לאחר הגיעו לברלין מוטל על הס לעמוד בראש מבצע הקרוי על שמו שיעביר מאות אלפי יהודים הונגרים להשמדה באושוויץ. הדבר יאפשר לו לחזור ולהתאחד עם משפחתו.
ביקורות
**** וחצי
החיים של מפקד אושוויץ נפלאים. יש לו אישה אריסטוקרטית, אסתטית ונאמנה לו ולדרכו, יש להם חמישה ילדים, בית מפואר עם גינת נוי מטופחת ומשרתים העומדים לשירותם יומם וליל. הנראטיב הקיומי של רודולף הס ושל אשתו הדוויג נראה מושלם. אז מה אם מקום העבודה שלו, מחנה ההשמדה אושוויץ, צמוד לבית? אז מה אם מדי פעם בוקעות ממקום העבודה הזה זעקות חלשות אבל חזקות מספיק כדי להישמע בבית המשפחה? אז מה אם עשן כהה מתאבך מדי פעם ממקום העבודה (מארובות המשרפות, שומו שמיים)? העיקר שהקרמטוריום החדש יוקם במהרה ותעשיית ההרג השיטתית של היהודים תואץ. הדוויג בקושי יודעת מה קורה במקום העבודה של בעלה. זה פשוט לא מעניין אותה. העיקר שהיא יכולה להתענג על בית חלומותיה המפואר. בסגנון מדוד, איטי ונטול רגשנות מרכיב ג'ונתן גלייזר את הפרופיל האישי המקפיא של אחד התליינים המפלצתיים של הרייך השלישי, שהיה בעצם אדם תרבותי ומנומס, קפדן ואסרטיבי. הוא נראה ונשמע כמו שתיארה חנה ארנדט בעבודתה הנודעת "הבנליות של הרוע", מראשית שנות ה-60, תקופת משפט אייכמן. או כמו שניתן להתרשם מאדריכלי הפיתרון הסופי בסרט "הוועידה" (2022) של מתי גשונק, על ועידת ואנזה. או כמו המוטיב המרכזי בסרטה הדוקומנטרי מ-2014 של ונסה לאפא "אדם הגון", על היינריך הימלר. לכאורה מדובר בפקידי הממלכה, אנשים לא חשובים שרק עושים את עבודתם. גם הס, כמו אלה שבדוגמאות האחרות שתוארו כאן, מתואר כאדם תרבותי שאורח חייו הבורגני לא מסגיר את מעשיו האפלים במחנה. את אלה לא תראו על המסך, אבל הם מוזכרים ברמיזה ובקטנה, אם כי בצעקה אילמת. אבל דווקא האגביות ה"משעממת" הזו של חיי משפחה נורמטיבים (השתכשכות בברכה או ירידה לטבול בנהר הסמוך, או רכיבה על סוסים) הופכת את מה שקורה בצידה השני, האפל, של האידיליה המשפחתית הזו, למצמרר ולמחליא. לא במקרה בוחרת אמה של הדוויג - המגיעה לביקור וקולטת לחרדתה את הדיסוננס המטורף שבין הבית המתורבת בו היא מתארחת ובין מה שקורה במחנה שליד - להימלט מהמקום בלילה, כל עוד נפשה בה. ויש את הפן החומל, של הנערה הפולנייה החומקת באישון לילה כדי להסתיר פריטי מזון באתרי העבודה של האסירים מהמחנה, כדי שיוכלו לאכול מעט. וזה דימוי חזק שמספק קונטרה לחיי הס ומשפחתו. משחקם המדויק של כריסטיאן פרידל וסנדרה הולר ("אנטומיה של נפילה") מאופק ואפקטיבי. הבמאי הבריטי גלייזר ("מתחת לעור") משרטט פרופיל פשוט ומורכב בו-זמנית של משפחה כאילו נורמטיבית, המסתירה סודות איומים ונוראים. וזה עובד מצוין. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|