|
|
|
דרמה קומית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שחקנים: קיארה מסטרויאני, קתרין דנב |
הופעה ראשונה: 2024 ארץ מקור: צרפת
משך הופעה: שעתיים
|
|
|
|
קיארה היא שחקנית בצומת דרכים בחייה – היא ניגשת לאודישנים ונותנת את כל כולה, אבל תמיד מרגישה שכל מה שכולם רואים, או רוצים לראות, זה את הדמיון שלה להוריה המפורסמים – מרצ'לו מסטרויאני וקתרין דנב, שני שחקנים אייקונים שעיצבו את פני הקולנוע.
כאשר היא חוזרת מאודישן מתסכל במיוחד, היא מיישירה מבט למראה ופניו של אביה ניבטות אליה בחזרה. באותו רגע מקבלת קיארה החלטה – היא מאמצת את זהותו ומתחילה להתלבש כמוהו, לדבר כמוהו ולשקוע אט אט בדמותו…
"מרצ'לו מיו" מספק איחוד מרגש על המסך של השחקניות קיארה מסטרואיני ואימה קתרין דנב בתפקיד עצמן כאם ובת, והופעות אורח של כמה מגדולי הקולנוע הצרפתי העכשווי, ביצירה קולנועית שבה החיים, הבדיה והאמנות מתערבבים זה בזה תדיר. תחת בימויו הרגיש של הבמאי כריסטוף הונורה, מסטרואיני ודנב מגישות לצופה סרט שהוא שיר אהבה לקולנוע, ובאותה נשימה גם שיר פרידה וגעגוע של בת לאביה.
ביקורות ****
די אמיץ מצידה של קיארה מסטרויאני, וגם של אמה קתרין דנב, לשתף פעולה עם פרויקט כזה, שהוא מאוד יצירתי בדרכו וגם מעורר נוסטלגיה למרצ'לו מסטרויאני. קיארה היא כידוע בתם של מרצ'לו וקתרין דנב. היא הייתה מאהבת שלו און-אנד-אוף במשך שנים, אם כי הם מעולם לא נישאו. כאדם קתולי מאמין הוא התחתן רק פעם אחת, עם השחקנית האיטלקייה פלורה קארבלה. היו לו לא מעט מאהבות לאורך השנים, ולעדותו מביניהן הוא הכי אהב את פיי דאנאוויי. ויחד עם זאת, עד מותו ב-1996 בגיל 72, הוא לא התגרש מאשתו ולא נישא לאישה אחרת.
בסרט, קיארה בתו מחליטה שהיא לא רוצה יותר לחיות בצילו והיא מחליטה לתפוש את מקומו. כלומר להתחפש לאביה, כולל משקפי השמש אותם נהג לחבוש, כמו גם את המגבעת איתה הסתובב, וגם הדביקה לעצמה שפם, כמו זה שהיה לו בתקופה מסוימת בחייו. ומאחר שהיא סוג של תעתיק גנטי שלו, זה עובד לה מצוין.
חלק מהעולם הקולנועי הצבעוני והססגוני בו חי מרצ'לו מסטרויאני משוחזר כאן, בין היתר באמצעות סצנה של תוכנית טלוויזיה, בהשתתפות סטפניה סנדרלי, שהופיעה לצידו בסרטים. הסצנה הזו נראית כמו מחווה ל"ג'ינג'ר ופרד", שבו השתלח הבמאי האגדי פדריקו פליני בארסיות בתעשיית הטלוויזיה האיטלקית השטחית אבל הססגונית, שהחלה לדחוק את הקולנוע ולתפוס את מקומו.
מחווה נהדרת אחרת היא ל"לה דולצ'ה ויטה". קיארה, על תקן מרצקלו, נכנסת לפונטנה די טרווי, אותה מזרקה מפורסמת שבסצנה אייקונית נכנסת לתוכה אניטה אקברג ומרצ'לו בעקבותיה. ויש כאן עוד ועוד מחוות למרצ'לו ולקולנוע האיטלקי הקלאסי של שנות ה-60, ה-70 וה-80.
זה סרט בהחלט מהנה ומענג, שמאפשר למי שגדל על הקולנוע האיטלקי הקלאסי לחזור אליו. קיארה מסטרויאני מצוינת, וכך גם קתרין דנב, ושתיהן מעניקות לנו פנינה קולנועית בטעם של פעם. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|