|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: אנו כהן, אלברט אילוז, איתי בוזגלו, שקד פרשני, עידן דהמן, אביב בוזגלו |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-20 דקות
|
|
|
|
סיפורם של אנט ואלברט, זוג ותיקים משדרות, בבוקר ה- 7 באוקטובר, כאשר הבן שביקר אותם בערב שמחת תורה נמצא עם חבריו במסיבת הנובה, מחבלי הנוחבה מחמאס מחוץ לחלון ביתם המשקיף אל תחנת המשטרה של שדרות.
25 שעות בחיי הזוג, דרמה אינטנסיבית מחוץ ובתוך הבית, מהחלון וממסכי הטלוויזיה, נשקפת אותה זוועה.
ביקורות
***
חיים בוזגלו הוא יוצר קולנוע ותיק, עם הרבה זכויות וקבלות. אבל נראה שאתה הסרט הזה הוא יצר ברישול (אולי מכוון?). וזה לכל אורך הקו. נראה כי אנט כהן ואלברט אילוז יותר מאלתרים מאשר משחקים על פי טקסט כתוב. רוב החומר הוויזואלי נראה כמו צילומי וידאו ביתי. מצלמה עצבנית רועדת לא אחת, קומפוזיציות פשוטות, מדיום שוטים די משעממים שחוזרים על עצמם. וזהו בערך. וגם צילומי מסכי ערוצי טלוויזיה המעדכן בהתפתחויות. וזווית נוספת היא זו המציצה מבעד לחרכי התריסים, וממנה רואים את הכאוס שמתחולל ברחוב. ואחר כך את ההתרחשות הדרמתית בתחנת משטרת שדרות שנכבשת על ידי מחבלי החמאס, וכוחות צה"ל מנסים להשתלט עליהם. סרט מינימליסטי בעל שלד רזה במיוחד. גם בתכנים וגם באמצעים הטכניים. הוא בעל אפיונים של דוקו-דרמה ונשען על סיפורים אמיתיים. נראה כי הוא צולם (על ידי יורם מילוא) ברובו במצלמה המוחזקת ביד. ושוב – בכוונת מכוון כנראה. הטריגרים לו נמצאים בכותרות הסיום, בהן מצוינות הנפשות הפועלות להן הוא מוקדש. אחת מהן היא השחקנית הראשית אנט כהן, שאיבדה את אחייניתה רווית חנה אסייג, שאף לה מוקדש הסרט. ואכן המשחק של אנט כהן כאן מצוין ומכיל את כל גווני הרגש. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|