|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: נינה מלו, צ`אנג האן, וו קה-שי, מיכאל צ`אנג, פיי-ג`ן יו |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: לוקסמבורג , צרפת
משך הופעה: שעה ו-50 דקות
|
|
|
|
איה, אישה בשנות השלושים, לבושה בשמלת הכלולות וכבר יושבת בצד בעלה לעתיד, אולם ממש ברגע האחרון מסרבת להינשא ועוזבת את חוף השנהב. איה תפתח בחיים חדשים בסין, בשכונה בה המהגרים האפריקאים גרים לצד התושבים הסיניים ומתוודעים אל תרבותם. איה מוצאת עבודה בבוטיק תה בבעלותו של קאי, גבר מקומי נאה. כשקאי מלמד את איה את רזי האמנות העתיקה של טקס התה הסיני, מתפתח בין השניים קשר שקט ומהוסס, ומתחיל להיבנות אמון בעזרתו יתמודד כל אחד מהם עם עברו.
https://www.youtube.com/watch?v=dZHYu-oJ_NU
ביקורות
****
בתחילת הסרט מחליטה איה, די במפתיע צריך לומר, שלא להינשא לבעלה המיועד, והמסע האישי שלה נפתח. היא משאירה מאחוריה את חוף השנהב מדינתה, ועוברת לסין. מקום אחר, תרבות אחרת. ואז מתפתח לנגד עיני הצופה חיזיון יוצא דופן, המורכב מהקשר שנוצר בין קאי ובין העובדת שלו בבוטיק התה, איה, אותה הוא חונך ומלמד את רזי הכנת התה נוסח סין. הרקמה העדינה של הריטואל המסורתי, מלאכת ההרחה והטעימה המעודנת של המשקה המיוחד - מיתרגמת אט אט לקשר חושני אנושי ביניהם, בעל רבדים רבים.
הבמאי המאוריטני עבדרחמן סיסאקו, בן למשפחה ממאלי במקור, חתום בין היתר על "טימבוקטו" (2014), שהיה מועמד לאוסקר, אך לא יצר מאז סרט נוסף. וכעת הוא חוזר, מבוגר יותר (63), ויותר חשוב מכך – מבושל ומגובש הרבה יותר, כדבריו. העיסוק שלו בזהויות תרבותיות – בזיקה ובהבדלים ביניהן - התעצם מאוד. בכך הוא רואה את ייעודו. את הרעיון ל"תה שחור" החל לגבש לפני כ-15 שנה, אבל עבר זמן עד שמימש את חלומו. בשנים האלה הוא הרבה לנסוע לסין, לבד או עם רעייתו ושותפתו ליצירה, הבמאית האתיופית מאג'י דה אבדי. וכך התבשלה לה על אש קטנה יצירה יוצאת דופן.
התוצאה היא סרט אווירה איטי, מהורהר, שהרבה מהקורה בו מרומז ולא מפוענח עד הסוף. וכמו שבתהליך הכנת התה צריך בשלב הראשון לטעום אותו ולא לשתות, כך נחווית גם הצפייה ביצירה הזו - שלא מתאימה לכל אחד, וחובה לציין זאת. יש בו התבוננות ארוכה ומעמיקה, ויש בו גם רגשות חזקים. אך האהבה והתשוקה באים בו לידי ביטוי בדרך מאוד שקטה ועדינה. זה סרט שצריך לדעת להריח אותו ורק אז להסניף ולקחת פנימה. עלילת הסרט מתרחשת בעיקר בעיר גוואנגז'ו (חובבי הכדורגל יזכרו אותה כמקום בו שיחק ערן זהבי בקריירה שלו בסין). יש בעיר הזו, לפחות על פי הסרט, קהילה של מהגרים מאפריקה, דוברי סינית-מנדרינית כולם. הדבר תורם לאווירה הרב-תרבותית האוטופית ומטשטש הבדלים ופערים בין אנשים שמגיעים ממקומות שונים.
אפשר לזהות בסרט השפעות בולטות שספג הבמאי סיסאקו מעבודותיהם של יוצרים מהמזרח, כמו וואנג קאר וואי, יליד שנחאי שגדל בהונג-קונג, שם הפך במאי מוכר ומכובד, וג'אנג יי-מו הסיני המעולה. וכמו בסרטי היוצרים האלה, גם בעבודה הזו של סיסאקו תמצאו סיפורי משנה ונפשות פועלות נוספות שהופכות את הסיפור למורכב ומפותל יותר. למשל, זה של אשתו לשעבר של קאי, יינג (וו קה-קסי), בעלת הנוכחות השקטה-אך-חודרת, ושל בנם לי-בן (מייקל צ'אנג), המפלרטט עם וון (הואנג וויי), בחורה ממעמד חברתי נמוך המוכרת תיקים בשוק. הוא קולט מהדרך בה הם מכינים יחדיו את התה, את הקשר הרומנטי הנרקם בין אביו והעובדת שלו. לקאי יש גם בת, ממאהבת אפריקנית אחרת, מקבוצת האיים הצנועה כף ורדה שליד סנגל (המקום ידוע בזכות הזמרת המנוחה בת המקום סזריה אבורה, שכונתה "הדיווה היחפה"). בסופו של דבר "הבת אובדת" מגיעה לסין, ולו לזמן קצוב (בהינתן שמהגרים וזרים לא יכולים להישאר בסין באופן חוקי יותר מדי זמן), לאחר שלא נפגשו במשך זמן ארוך. ארוך מדי.
בהתייחס לדמויות השונות ולחוויותיהן סיסאקו מרכיב מעין לבירינט ענק, שלפעמים אתה לא מוצא את הידיים ואת הרגליים בו, אבל המסע בו ופיצוח הפאזל מוסיף עוד נדבך ועוד נדבך לתמונה הכללית. אווירת החלום-הזיה-שהייה בטריטוריה לא מוכרת ולא מפוענחת עד הסוף, בזכות הצילום של איימריק פילארסקי, הופכת את הסרט הזה ליצירה קולנועית אניגמטית מהפנטת. אם כי לא לכל אחד, כפי שציינתי בראשית הדברים. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|