מדינת ישראל סירבה להעניק לעמוס ברנס פיצויים, בגין 10 שנות ישיבה בכלא וסבל, זאת לאחר שזוכה במשפט חוזר, אותו ניהל במשך 28 שנים בגין הרשעתו ברצח רחל הלר.

יצחק רובין שביים את הסרט "רצח לכל החיים" על פרשת ברנס, חזר וליווה במשך 8 שנים את ברנס במשפטו העיקש על זכותו לקבלת הפיצויים אל מול המדינה העקשנית, כשהוא חולה, חי בעוני מחפיר עיוור לאחר שלושה ניתוחים. לבסוף, יומיים לאחר הניצחון הגדול, כשבית המשפט שקבע לו 5 מליון שקל פיצויים, התגלה אצלו סרטן סופני וחודשים מספר לאחר מכן הוא מת מבלי שזכה ליהנות מהכסף.

הסרט מתאר בדייקנות כירורגית דינאמיקה של בני המשפחה, שליוותה אותו בנאמנות 36 שנה, מתפרקת לרסיסים במאבק על כספי הפיצויים לעיניו של הגוסס המיוסר, חברים ומוסדות צדקה גם הם צד במאבק. ולמרות הסבל והמחלה הנוראית מתגלית דמותו המופלאה, האצילה וההרואית של ברנס כפי שמעולם לא הכיר אותו הציבור "לא ידעתי יום טוב בחיי" הם מילותיו האחרונות.