|
|
|
 |
ג`אז/בלוז |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
הגיטריסט הישראלי גלעד הקסלמן שולט בנוסחת הקסם שמחברת בין מורכבות לנגישות. הוא הגיע לניו יורק לפני 12 שנה ובנה מוניטין של גיטריסט ג'אז מודרני ומקורי, בעל צליל נקי וחם. הקסלמן התחיל ללמוד פסנתר קלאסי בגיל שש ובגיל תשע החליט ללמוד לנגן על תופים. לאחר ששכר מערכת תופים לחודש, שכן אמיץ התנגד נחרצות והטיל וטו על הרעש, מה שהוביל אותו לבחור בגיטרה. תודה לשכן. הפסנתר, עם זאת, היה ונותר השפעה מרכזית.
הקסלמן בן ה-33, בוגר הניו סקול בניו יורק, צבר ניסיון במועדונים של הווסט וילג' בניו יורק ועד היום הוציא חמישה אלבומים מצליחים כמוביל הרכב. בין היתר חלק במה עם כמה מהאמנים הגדולים בעיר, בהם מארק טרנר, ג'ון סקופילד, ענת כהן, ארי הוניג, אספרנצה ספאלדינג, סם יהל, גרטשן פארלטו, אבישי כהן, ג'ף "טיין" וואטס ועוד.
אלבומו האחרון, "בתים", משקף מערכת יחסים של מוזיקאי עם הבתים המרובים בחייו; בית פיזי, גיאוגרפי, מוזיקלי ורוחני. 12 הקטעים עוברים לאורך מצבי רוח מגוונים ולוכדים בעדינות רעיונות מוזיקליים מורכבים ושובי לב. יש באלבום לחנים בהשראת מפת "הגיאוגרפיה של האהבה" מהמאה ה-17 בפריז ובהשראת העיר ורונה של רומיאו ויוליה. יש מחוות לאפריקה, לברזיל, לג'ימי הנדריקס וליונת השלום; ויש קטע בשם "בית במי מינור", שמזכיר לנו שבעבור מוזיקאי, מפתח מוזיקלי יכול בעצמו להיות בית. הוא גם מבצע קלאסיקות של אחרים: "Parisian Thoroughfare" של באד פאוול המדגים כיצד טבילת האש של הביבופ היא בעבורו מגרש ביתי; וביצוע אוורירי ל"Last Train Home" של פט מתיני, המצדיק את ההשוואה בין השניים.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|