|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: איבן מאלוצ'ה , יוריצה פאביצ'יץ', וינקו ברשן, ז'יבקו זאלר , זאלר
בימוי: וינקו ברשן |
| משתתפים: לאון לוצ'ב , עלמה פריצה , מיריאנה קרנוביץ' , דרזן קוהן , קרשימיר מיקיץ' |
הופעה ראשונה: 2003
ארץ מקור: קרואטיה
משך הופעה: 88 דקות
|
|
|
|
שוט ארוך ווירטואוזי, 5 דקות אורכו, המתחיל עם קְרֵין בכיכר העיר קרלובץ'', בסמוך לקו החזית הסרבו-קרואטית בשנת 1992: שיירה צבאית עוברת ואחריה חולף רכב רעוע לכיוון סמטה ועדיין באותו שוט אנו מציצים לתוך דירה ובה אשה אבלה, לבושת שחורים, ליד ארון בעלה שנהרג בקרבות. גבר נכנס, מנחם, יוצא, נוסע ברכבו ושוב – עדיין באותו שוט – נכנס לתוך הפריים הרכב הנ"ל וממנו יורדים שלושה צעירים חמושים בקלצ''ניקוב וחומרי חבלה. גבר יוצא מהבית ונורה ורק עכשיו אנו עוברים לשוט חדש.
הבית שייך לסרבי ואמור היה להיות ריק. לא רק גופה יש לגיבורינו על הראש אלא גם עדה למעשה: בתו בת העשר של הקורבן שאותה הם כולאים במוסך ביתם. מכאן ואילך נסבה עלילה זריזה הדנה בדרדור מצבה של הנפש האנושית בימות מלחמה.
בפסטיבל ירושלים 2000 הציג וינקו ברשן את ''הרוח של המרשל טיטו'' וסרטו החדש מאשש את מעמדו בצמרת קולנועני הבלקן. את עלילת ''העדה'' הוא בונה מרצף אפיזודות המתנהלות בסדר לא כרונולוגי. אלה בונות הקשרים עלילתיים בדרך מקורית ביותר, מקשרות בין דמויות שלא העלנו על הדעת כי יש בינן קשר, מוסיפות עוד ועוד אינפורמציה, ומעלות בפנינו את השתלשלות העניינים מכמה וכמה זוויות.
הסיפור, שעיקרו מלחמה וזיכרון, נותר כל העת זמין ורב עוצמה והקוהרנטיות שלו איננה נפגעת גם כאשר בין הסיקוונסים הבלתי כרונולוגיים משולבים פלאשבקים. על הצילום הוירטואוזי יכולנו ללמוד מתיאור השוט הראשון וגם יכולת המשחק ראויה לציון.
פסטיבלים: פולה, ברלין
קרואטית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|